הכוח הבלתי נראה שמכריע את שדה הקרב: לימוד התורה

מאז מעמד הר סיני, העם היהודי חי לפי אמת אחת: כשהרוח חזקה – גם המציאות משתנה לטובה. לימוד התורה הוא מקור הכוח.

הרב זמיר כהן, בספרו "צוהר לארחות החרדי", מבאר כי תורת ישראל, מעצם היותה כתובה על ידי מחולל הבריאה, הכריזה מאז נתינה לפני למעלה מ-3,000 שנה על מציאות המימד הרוחני בעולם הגשמי, מבלי להתייחס לתהפוכות קהיליית אנשי המדע, והיא אף הוסיפה והודיעה כי מצב המציאות הגשמית קשור למצב המימד הרוחני - הנקבע לפי איכות וכמות שמירת המצוות שבספר הוראות "יצרן" הבריאה, ומושפע ממנו. ככל שמצב המימד הרוחני שלנו גבוה ומרומם יותר, כך תהא המציאות הגשמית טובה וברוכה יותר.

וכך נאמר בתורה (ויקרא כג): "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", (-פעולות בעלות משמעות רוחנית)

• "ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה" (-פרנסה בשפע. תוצאה גשמית).
• "ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד" (-לא תהיה התגרות של אומות אחרות. תוצאה גשמית).
• "ורדפתם את אויבכם, ונפלו לפניכם לחרב" (-אם תצאו ביוזמתכם לכבוש. תוצאה גשמית).
• "ופניתי אליכם והפריתי אתכם" (-לא יהיו עקרים ועקרות. תוצאה גשמית).
• "ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש תוציאו" וכו'. (-תשרה הברכה במזון. תוצאה גשמית).

דברים מפורשים מעין אלה - על אודות המנגנון הטבעי המקשר בין מצב החומר לבין מצב הרוחניות הטמונה במצוות התורה, מופיעים במקומות רבים נוספים בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה.

והנה, במקביל לנתונים אלה פירטה לנו התורה, שמלבד ההשפעה הרוחנית על איכות ושפע התנאים הגשמיים, המושגת באמצעות שמירת כל מצוות התורה, קיימת פעולה רוחנית מוגדרת, ההכרחית לקיום העולם כהכרח נשימת החמצן לקיום הגוף, והיא היא הפעילה והמרכזית והמשפיעה ביותר על ניצחון חיילי ישראל בקרב ושמירת חייהם וחיי העם. וזוהי מצוות לימוד התורה.

למי שמתקשה להבין או לעכל את הדברים, ניתן אולי לסכם ולהגדיר אותם כך: תורת הבורא מדברת בפירוש על השפעת המימד הרוחני שבתורה על הגשמי. במסגרת זו למדים אנו כי קיימת אפשרות של הזרמת "אנרגיה חיובית" מאת בורא היקום, אלינו, באמצעות עצם לימוד הדברים שכתב בתורתו. כוחה של השפעה רוחנית זו בא לידי ביטוי בהגנה על העם והצבא, ובהובלתם לניצחון מלא בשדה הקרב.

הנה למשל דוגמאות מתוך ההשקפה התורנית על הקשר שבין לימוד התורה להצלחה הצבאית.

• "כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין ידים לעשיו" (מדרש רבה בראשית פרשה סה, כב. ומדרש איכה)
• "אלמלא דוד (עוסק בתורה), לא עשה יואב מלחמה. ואלמלא יואב (עושה מלחמה) לא היה דוד עוסק בתורה". (תלמוד, סנהדרין מט, א)
• "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים (בהם) בתורה". (תלמוד מכות י, א)
• "מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה על העולם". (תלמוד, סוטה כא, א)

נמצא הכלל העולה על פי השקפת היהדות: "מידת ההצלחה של עם ישראל בקרב נגד אויביו, תלויה ישירות במידת לימודו התורני.

זוהי אמונתנו כיהודים, ובכך אנו בטוחים ללא צל צילו של ספק.

בכל מדינות העולם מקובל שאנשי הדת והרוח של האומה פטורים משירות צבאי, מתוך הבנה שהאינטרס הלאומי מחייב להניח לעוסקים בתחום הרוחני של הלאום להתפתח בתחומם, ולא לפגוע ברמת התפתחותם באמצעות הפעילות הצבאית שמטבעה איננה כל-כך עדינה. אין שום סיבה שדוקא אצל העם אשר הנחיל לאנושות את ספר הספרים, ואתו את ערכי הרוח האוניברסליים, יהיה המצב שונה. ואדרבה, מורכבות ועומק התורה האלקית אשר כל הדתות רק ניסו לחקותה, מחייבות ריכוז ורצף כידוע לכל מי שעוסק בה כראוי. הפסקות באמצעות שירות צבאי ימחקו כל אפשרות של צמיחת גדולי תורה בסדר גודל הראוי להנהיג על פי דעת תורה ופסיקה הלכתית.

על פי הדרכת תורת ישראל: כשם שכל צבא איננו יכול להיות מושלם ללא החילות השונים הכוללים חיל רגלים, חיל האויר, חיל הים, חיל תותחנים, חיל מודיעין, אנשי מטכ"ל וכו' וכו', כך אין צבא ישראל יכול להיות מושלם ללא חיל האנרגיה הרוחנית, החיל המעניק את החוסן והעוצמה למכלול חילות הצבא, הלא הוא: חיל בני הישיבות.

מן הדברים עולה כי בסופו של דבר, התורה מלמדת אותנו שהכוח האמיתי של עם ישראל אינו טמון רק בעוצמת הזרוע, אלא בעוצמת הרוח.