תורה

הקיסר התענין בתלמידים באופן כללי, אך לא יכל להתעלם מהצעיר המוכשר שהתבלט בכל תחום, בן ציון פריצי. הקיסר תמך בהשכלה ובלימודים, ורצה להזמין את הצעיר לאקדמיית טרייסטה. גם כאשר שמע כי פריצי הינו יהודי, לא נרתע ותמך בהכנסתו לאקדמיה העילית

תנועת המוסר לא ביקשה להחליף את התורה, אלא להוסיף לה ממד של עבודה פנימית שיטתית: חשבון נפש, התבוננות, לימוד ספרי מוסר ולעיתים אף תרגולים רגשיים של יראה והכנעה. אבל כאן בדיוק נולדה ההתנגדות

בתלמוד כתוב שקטן עולה לקרוא בתורה - כעת גם המחקרים המדעיים מוכיחים כי יש לכך יתרונות רפואיים, חברתיים ושכליים. צפו

הקב"ה נמצא איתנו בכל מקום, ובכל זמן. לא רק בבית כנסת או כשעושים מעשי חסד יוצאי דופן, אלא גם בבית, עם הילדים והכביסות

בחור מחליט לשאול רב בפעם הראשונה בחייו. הוא נשמע לעצותיו, ולא מדמיין שהעצות האלה יגלגלו לו את הזיווג שלו היישר לרכב...

כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאינו ראוי לבילה - בילה מעכבת בו. התחברו לדף היומי עם שיעורו החווייתי של הרב אלי סטפנסקי. והיום: דף י"ח במסכת מנחות

כאשר ראש הממשלה נתניהו נאם בכנסת על חשיבות לומדי התורה, היו שראו בדבריו מופע פוליטי ציני. אך מי שמכיר את הרקע ממנו בא ואת התבטאויותיו לאורך השנים, יודע שיש לו משנה סדורה ועקבית בנושא

ישיבת "אבני נזר" מזמינה אתכם לחתום על הסכם יששכר וזבולון. ההבטחה המפעימה של הזוהר הקדוש, והשותפות שתזכה אתכם בשני העולמות

השמחה לא מוגבלת רק לזמנים של הצלחה. היא חלק מההוויה שלנו כיהודים. תשאלו את יעקב אבינו

מורן קורס במסר מיוחד מפרשת ויחי: המטרה של הגלות היא לא לשרוד, אלא לגלות את האור שבא מתוך החושך. ואיפה המצרים שלך?

מידת הצדק היא מידה חיובית ונכונה, והיא מידת האמת שכולנו חייבים להנהיג בחיינו, ולשאוף להגיע לחקר האמת. אבל...לא רק

מובן שמספר המאמינים לא מחזק טענות שמבוססות על אמונה עיוורת. לדוגמה, רוב האנשים בעבר השתחוו לפסלים וחשבו שהעולם שטוח, כך שמספר המאמינים במשהו לא הופך אותו לנכון

בתוך הגיהנום של מחנה ההשמדה, נער מותש מבקש תורה ולא חיים: סיפור מפתיע ומרגש על אהבת תורה וכוחות נפש נדירים של נער גלמוד, שזכה לצאצאים גדולי עולם

לרב אורי שחור היו סיבות טובות להרים ידיים – מאז שנולד הוא מתמודד עם נכות קשה המגבילה אותו פיזית ודורשת עזרה בכל תחומי החיים. למרות הכול, הוא סיים פעם אחר פעם את הש"ס, המשיך ללימודי רבנות ושואף לכהן כרב בישראל המכיר מבפנים את עולמם של אנשים בעלי מוגבלויות

אני חושש לפספס זמן, או מצוות, אבל רוצה לעבוד את ה' בנחת. זה טוב או רע שאני מרגיש פספוס כל הזמן?

אני לא בטוח שכל חבר ראוי לזכות אוטומטית לכזה אמון. צריך להיזהר למי מספרים סודות, או למי חושפים דברים אישיים, כדי שלא ניפגע ונתאכזב

בשבר הזה גם יתרון: הוא גורם לשבירת קונספציות ולבירור מחדש של היסודות הקיומיים, של משמעות ותכלית, של מהות ושל אמת. אחרי הניפוץ הכואב, יש אפשרות לעצירה ובחינה מחדש

מצד השכל הישר אני מוכרח כרגע להשתמש בכיסא הזה, ואם כך פני המציאות, זאת אומרת שהקב"ה מצווה עלי כרגע להשתמש בכיסא גלגלים. סיפורו של משה זיאת, פרק 24: "ויתנו לך כתר מלוכה"

התורה משאירה לנו הוראה עמוקה: ילד שלא מרגיש את הלב של הבית מבפנים – יצא לחפש אותו בחוץ. אבל ילד שמקבל מקום, הקשבה, חום ומשמעות – נשאר בטוח, מחובר ורגיש לעצמו