סיפורים לילדים

עָבְרוּ שָׁנִים, וְהַיְהוּדִי הַזֶּה הִצְלִיחַ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ – לִבְנוֹת בַּחֲזָרָה אֶת הַבַּיִת, לְהָקִים אֶת הָרֶפֶת, אֶת הַלּוּל וְהָאֻרְוָה וְלִשְׁתֹּל אֶת הַפַּרְדֵּסִים מֵחָדָשׁ. גַּם הַשָּׂדוֹת שֶׁלּוֹ הִתְמַלְּאוּ בִּתְבוּאָה חֲדָשָׁה. שׁוּב הָיָה לוֹ הַכֹּל בְּשֶׁפַע, וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁבִּשְׁבִילוֹ כְּבָר כְּאִלּוּ הִגִּיעָה הַגְּאֻלָּה

הֶעָשִׁיר הָיָה יְהוּדִי רַחֲמָן וְגוֹמֵל חֲסָדִים. הוּא רִחֵם מְאֹד עַל הֶעָנִי, וּבְקוֹל נִרְגָּשׁ אָמַר לוֹ: "בְּסֵדֶר, אַתָּה מֻזְמָן לָבוֹא הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי, בְּאַחַת בַּצָּהֳרַיִם, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ צֵ'ק בִּסְכוּם גָּדוֹל מְאֹד". עֵינָיו שֶׁל הֶעָנִי זָהֲרוּ בְּשִׂמְחָה. "הוֹ, תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה! אֵין לִי מִלִּים!" אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּו

הָאִמָּא הַשְּׁנִיָּה חָשְׁבָה שֶׁהִיא כְּבָר יְכוֹלָה לָלֶכֶת הַבַּיְתָה – הֲרֵי הִיא כְּבָר שָׁמְעָה מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִם יֶלֶד שֶׁלֹּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל! בְּכָל-זֹאת נִכְנְסָה גַּם הִיא אֶל הָרוֹפֵא, וְסִפְּרָה לוֹ שֶׁגַּם הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ לֹא אוֹכֵל כְּלוּם. אָמַר לָהּ הָרוֹפֵא: "אִמָּא יְקָרָה, אַתְּ חַיֶּבֶת לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו שֶׁל הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ וּלְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ אֹכֶל בְּכֹחַ. בַּהַתְחָלָה תְּנִי לוֹ מַנְגּוֹ מָתוֹק, שֶׁיַּכְנִיס לוֹ טַעַם טוֹב לַפֶּה, וְאַחַר-כָּךְ תַּמְשִׁיכִי בְּמַאֲכָלִים

לֶעָשִׁיר הַזֶּה הָיְתָה בַּת, וּכְשֶׁבָּגְרָה הִצִּיעוּ לוֹ שִׁדּוּךְ בִּשְׁבִילָהּ. הֶחָתָן שֶׁהֻצַּע לוֹ הָיָה עָנִי מָרוּד, וְהוּא שָׁמַע בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה עַל הֶעָשִׁיר הַמֻּפְלָג שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת הַ"שְּׁוֶער" שֶׁלּוֹ. בִּמְיֻחָד הִתְעַנְיֵן הֶחָתָן בְּמַה שֶּׁשָּׁמַע עַל אֹסֶף הַכֵּלִים הַנָּדִיר וְהַמְפֹאָר שֶׁבְּבֵית הֶעָשִׁיר

פַּעַם הִגִּיעַ אֶל בֵּית-הַמָּלוֹן סוֹחֵר בְּשֵׁם מֵאִיר. מֵאִיר הִתְגּוֹרֵר בִּכְפָר קָטָן, וּבִכְלָל לֹא הִכִּיר אֶת כָּל הַשִּׁכְלוּלִים שֶׁל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. הוּא הִתְפַּעֵל כָּל-כָּךְ מִבֵּית הַמָּלוֹן, וּבִמְיֻחָד מֵהָאֲרוּחוֹת הַטְּעִימוֹת וְהַמְגֻוָּנוֹת שֶׁהֻגְּשׁוּ בְּכָל יוֹם בְּשָׁעוֹת קְבוּעוֹת. מֵאִיר אָכַל בְּתֵאָבוֹן רַב וּבְהִתְפַּעֲלוּת, כִּי הוּא לֹא הִכִּיר לִפְנֵי כֵן אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים הַמְעַנְיְנִים

יַעֲקֹב הִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַשַּׁעַר, וּנְשִׁימָתוֹ נֶעֶצְרָה מֵרֹב הַפְּאֵר וְהֶהָדָר שֶׁהִתְגַּלּוּ לְפָנָיו. הוּא דָּפַק, וּמְשָׁרֵת פָּתַח לְפָנָיו אֶת הַשַּׁעַר הָעֲנָק וְהַמְפֹאָר. יַעֲקֹב הִתְקַדֵּם פְּנִימָה, וְלֹא שָׂבַע מִלְּהִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. הוּא נִכְנַס אֶל הַטְּרַקְלִין, הִבִּיט בַּתְּמוּנוֹת הַיְקָרוֹת, בַּנִּבְרֶשֶׁת הָעֲנָקִית שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה מֵהַתִּקְרָה, בַּשָּׁטִיחַ הַמְפֹאָר

הַיָּמִים חָלְפוּ, עָבְרוּ חֹדֶשׁ וְגַם חָדְשַׁיִם, וְחַצְקְל לֹא הִגִּיעַ לַגְּמָ"ח לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה וְלָקַחַת אֶת הַחֲלִיפָה בַּחֲזָרָה

הִרְגִּישׁ הָאַרְיֵה שָׂבֵעַ. אֲבָל הַשָּׂבָע הַזֶּה הִסְפִּיק רַק לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, וְאָז הִתְחִיל הָאַרְיֵה לִהְיוֹת שׁוּב רָעֵב. שׁוּב קָרָא לַחַיּוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו מַהֵר

"אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?" הִצִּיעַ הֶעָשִׁיר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי. "הָבָה וְנַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן, שֶׁיּוֹכִיחַ מִי יוֹתֵר עָשִׁיר בֶּאֱמֶת". הִתְפַּלֵּא הֶעָשִׁיר הַשֵּׁנִי: "אֵיזֶה נִסָּיוֹן יָכוֹל לְהַרְאוֹת אֶת זֶה?"

"לָמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהַמַּקְהֵלָה מְצַפָּה לְךָ?" הִתְרַגֵּז הַשַּׂר, "לְדַעְתִּי, הַמַּקְהֵלָה הִגִּיעָה לְכָאן אַךְ וְרַק לִכְבוֹדִי!"

מַר שְׁמוּלְזוֹן הָיָה חוֹלֶה, וְקָרָא לָרוֹפֵא כְּדֵי שֶׁיִּבְדֹּק אוֹתוֹ. לְאַחַר שֶׁבָּדַק, רָשַׁם לוֹ הָרוֹפֵא תְּרוּפוֹת וְאָמַר: "מַר שְׁמוּלְזוֹן, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתַּקְפִּיד מְאֹד לָקַחַת אֶת הַתְּרוּפוֹת וְלִשְׁמֹעַ לְכָל הַהוֹרָאוֹת שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁתַּבְרִיא מַהֵר"

יְהוֹנָתָן טִפֵּס וְטִפֵּס עַד שֶׁהִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁ הָעַמּוּד. "אֵיךְ הִצְלַחְתָּ?" שָׁאֲלוּ כָּל הַיְלָדִים בְּהִתְפַּעֲלוּת

"הַקְשִׁיבוּ, הַקְשִׁיבוּ!" קָרָא הָאַרְיֵה בְּקוֹל חָנוּק אֶל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, "מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם מֵהַגָּרוֹן שֶׁלִּי, יְקַבֵּל פְּרָס גָּדוֹל!"

אֲנָשִׁים רַבִּים עָמְדוּ מִסָּבִיב וְהִסְתַּכְּלוּ עַל יַאנֶק. הֵם כְּבָר הִתְכּוֹנְנוּ לִפְרֹץ בִּצְחוֹק גָּדוֹל, כְּשֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֵיךְ יַאנֶק מִתְאַמֵּץ וּמִתְאַמֵּץ וּמַזִּיעַ, וְלֹא מַצְלִיחַ לִשְׁבֹּר אֶת הַמּוֹט, כִּי יֵשׁ בְּתוֹכוֹ אֲבָנִים

אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְפַּלֵּל עַל סְדוֹם. גַּם אִם תְּפִלָּתוֹ לֹא הִתְאִימָה לְמִדַּת אַנְשֵׁי סְדוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהִגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ, בְּכָל מִקְרֶה הַתְּפִלּוֹת נִשְׁמְרוּ בִּשְׁבִיל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

"זֶהוּ כַּדּוּר קְטַנְטַן שֶׁאוֹתוֹ תִּצְטָרֵךְ לִבְלֹעַ בְּכָל יוֹם", אָמַר הָרוֹפֵא, וְהֶרְאָה לְיַאשֶׁק כֵּיצַד נִרְאֶה כַּדּוּר שֶׁל תְּרוּפָה. "כָּזֶה כַּדּוּר?" צָחַק יַאשֶׁק, "מַה יַעֲזֹר לִי הַכַּדּוּר הַפִּצְפּוֹן הַזֶּה?"

הַסְּעֻדָּה הִתְחִילָה, וְהִנֵּה נִכְנַס הֶחָתוּל לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי מֶלְצַר. הוּא סִדֵּר כַּמָּה שֻׁלְחָנוֹת, פָּרַשׂ עֲלֵיהֶם מַפּוֹת וְאַחַר-כָּךְ הֵבִיא מַגָּשׁ עִם יַיִן וְכוֹסוֹת. כָּל הָאֲנָשִׁים הִבִּיטוּ בֶּחָתוּל בִּפְלִיאָה רַבָּה

"אָה... זֶה בָּרוּר!" עָנָה חַצְקְל, "לֹא מַסְפִּיק שֶׁאַתָּה הִתְנַדַּבְתָּ לָקַחַת אוֹתִי בָּעֲגָלָה שֶׁלְּךָ – אַתָּה עוֹד צָרִיךְ גַּם לִסְחֹב אֶת הַשַּׂק שֶׁלִּי? לְפָחוֹת אֶת הַשַּׂק אֲנִי אֶסְחַב בְּעַצְמִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ קָשֶׁה!"