פרשת וארא לילדים

"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִיא" (שמות ח, טו)

יוֹם אֶחָד הָיָה יַעֲקֹב צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם מְנַשֶּׁה הֶעָשִׁיר עַל נוֹשֵׂא חָשׁוּב. אַף פַּעַם לֹא הָיָה יַעֲקֹב בַּבַּיִת שֶׁל מְנַשֶּׁה. הוּא מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אוֹתוֹ וְלֹא פָּגַשׁ בּוֹ, רַק שָׁמַע שֶׁהוּא עָשִׁיר גָּדוֹל וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְמוֹן מְפֹאָר וְנִפְלָא.

הָלַךְ יַעֲקֹב לְבֵיתוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה, וּכְבָר כְּשֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הֶחָצֵר הִשְׁתָּאָה לְמַרְאֶהָ. אֵיזוֹ גִּנָּה נֶהְדֶּרֶת! מִשְׁטָחִים שֶׁל דֶּשֶׁא מְשֻׁלָּבִים בַּאֲבָנִים הַמְסֻדָּרוֹת בְּצוּרוֹת מְעַנְיְנוֹת; מִזְרָקוֹת שֶׁמַּתִּיזוֹת מַיִם, וְאוֹרוֹת מְנַצְנְצִים מִכָּל הַכִּוּוּנִים.

יַעֲקֹב הִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַשַּׁעַר, וּנְשִׁימָתוֹ נֶעֶצְרָה מֵרֹב הַפְּאֵר וְהֶהָדָר שֶׁהִתְגַּלּוּ לְפָנָיו. הוּא דָּפַק, וּמְשָׁרֵת פָּתַח לְפָנָיו אֶת הַשַּׁעַר הָעֲנָק וְהַמְפֹאָר. יַעֲקֹב הִתְקַדֵּם פְּנִימָה, וְלֹא שָׂבַע מִלְּהִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. הוּא נִכְנַס אֶל הַטְּרַקְלִין, הִבִּיט בַּתְּמוּנוֹת הַיְקָרוֹת, בַּנִּבְרֶשֶׁת הָעֲנָקִית שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה מֵהַתִּקְרָה, בַּשָּׁטִיחַ הַמְפֹאָר – וְאָז רָאָה אָדָם לָבוּשׁ בִּבְגָדִים מְפֹאָרִים מִתְקָרֵב אֵלָיו: "כֵּן, מָה רְצוֹנְךָ?"

יַעֲקֹב הִתְחִיל לִרְעֹד מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת: "אֲאֲנִי... רוֹ...רוֹצֶה בְּבַקָּשָׁה לְדַבֵּ...בֵּר עִם בַּעַל הַבַּיִת", אָמַר.

"כֵּן, אֲנִי הוּא בַּעַל הַבַּיִת!" עָנָה לוֹ הָאִישׁ בְּקוֹל מָלֵא גַּאֲוָה, "מָה רָצִיתָ?"

פִּתְאוֹם נִשְׁלְחָה יָד וְתָפְסָה אֶת הָאִישׁ בְּצַוְּארוֹנוֹ: "כֵּן?! בֶּאֱמֶת?! אַתָּה הוּא בַּעַל הַבַּיִת?!" נִשְׁמְעָה הַשְּׁאֵלָה.

"סְלִיחָה..." אָמַר הַשַּׁקְרָן, שֶׁאָמַר קֹדֶם שֶׁהוּא בַּעַל-הַבַּיִת, "סְתָם עָשִׂיתִי צְחוֹק... בֶּאֱמֶת אַתָּה הוּא בַּעַל הַבַּיִת..."

וְאָז הִתְקָרֵב מֵאָחוֹר מְנַשֶּׁה, בַּעַל-הַבַּיִת הָאֲמִתִּי, וְאָמַר לְיַעֲקֹב: "זֶה אֲנִי שֶׁהִנַּחְתִּי עָלָיו אֶת הַיָּד. אַל תָּשִׂים לֵב לָאִישׁ הַזֶּה, הוּא רַק אַחַד הַמְשָׁרְתִים, הוּא לֹא בַּעַל-הַבַּיִת. בּוֹא אִתִּי אֶל חַדְרִי, וְאֶשְׁמַע מָה אַתָּה רוֹצֶה".

כְּמוֹ אוֹתוֹ מְשָׁרֵת שֶׁהִשְׁוִיץ וְאָמַר שֶׁהוּא בַּעַל הַבַּיִת, כָּךְ הָיָה פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם. הוּא הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא אֱלוֹהַּ, הִתְפָּאֵר וְאָמַר שֶׁהַיְאוֹר הוּא שֶׁלּוֹ וְשֶׁהוּא בָּרָא אֶת עַצְמוֹ, וְשָׁאַל: "מִי הַשֵּׁם אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?"

וְאָז, אַחֲרֵי שֶׁהוּא כָּךְ הִתְגָּאָה, הִתְגַּלְּתָה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁהוּא בַּעַל-הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁתָּפַס אֶת פַּרְעֹה בְּצַוְּארוֹנוֹ וְהִכָּה אוֹתוֹ בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת קָשׁוֹת, עַד שֶׁפַּרְעֹה בְּעַצְמוֹ הוֹדָה וְאָמַר שֶׁהוּא לֹא בַּעַל-הַבַּיִת בִּכְלָל, אֶלָּא "הַשֵּׁם הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים"...