פרשת יתרו לילדים

"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט, יז)

הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת, שֶׁבַּזְּמַן שֶׁל מַעֲמַד הַר סִינַי, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא "כָּפָה עַל עַם-יִשְׂרָאֵל הַר כְּגִיגִית". זֹאת-אוֹמֶרֶת: הוּא הִכְרִיחַ אוֹתָם לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה.

לָמָּה אֶת הַגּוֹיִים הוּא לֹא הִכְרִיחַ לְקַבֵּל אוֹתָהּ, וְאֶת הַיְהוּדִים – כֵּן?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נוּכַל לְהָבִין בְּמָשָׁל: שְׁתֵּי אִמָּהוֹת יָשְׁבוּ עִם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלָּהֶן וְחִכּוּ בַּתּוֹר לְרוֹפֵא הַיְלָדִים. בִּזְמַן שֶׁהִמְתִּינוּ לְתוֹרָן הֵן פִּטְפְּטוּ בֵּינֵיהֶן, וְכָךְ נוֹדַע לָהֶן שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בָּאוּ אֶל הָרוֹפֵא מֵאוֹתָהּ סִבָּה – הַתִּינוֹק לֹא מַסְכִּים לֶאֱכֹל כְּלוּם. שְׁתֵּיהֶן הָיוּ מֻדְאָגוֹת מִכָּךְ מְאֹד, וְרָצוּ לִשְׁמֹעַ מֵהָרוֹפֵא מַה לַּעֲשׂוֹת.

נִכְנְסָה הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא סָגְרָה אַחֲרֶיהָ אֶת הַדֶּלֶת עַד הַסּוֹף. הָאִמָּא הַשְּׁנִיָּה שֶׁנִּשְׁאֲרָה בַּחוּץ שָׁמְעָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה מְסַפֶּרֶת לָרוֹפֵא שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ לֹא מַסְכִּים לֶאֱכֹל כְּלוּם, וְאָז שָׁמְעָה אֶת הָרוֹפֵא אוֹמֵר לָאִמָּא: "אַל תַּכְרִיחִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ לֶאֱכֹל כְּלוּם. לֹא רוֹצֶה – לֹא צָרִיךְ. חַכִּי עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ לְבַד, וְאָז תַּתְחִילִי לָתֵת לוֹ לְאַט לְאַט".

הָאִמָּא הַשְּׁנִיָּה חָשְׁבָה שֶׁהִיא כְּבָר יְכוֹלָה לָלֶכֶת הַבַּיְתָה – הֲרֵי הִיא כְּבָר שָׁמְעָה מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת עִם יֶלֶד שֶׁלֹּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל! בְּכָל-זֹאת נִכְנְסָה גַּם הִיא אֶל הָרוֹפֵא, וְסִפְּרָה לוֹ שֶׁגַּם הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ לֹא אוֹכֵל כְּלוּם. אָמַר לָהּ הָרוֹפֵא: "אִמָּא יְקָרָה, אַתְּ חַיֶּבֶת לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו שֶׁל הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ וּלְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ אֹכֶל בְּכֹחַ. בַּהַתְחָלָה תְּנִי לוֹ מַנְגּוֹ מָתוֹק, שֶׁיַּכְנִיס לוֹ טַעַם טוֹב לַפֶּה, וְאַחַר-כָּךְ תַּמְשִׁיכִי בְּמַאֲכָלִים אֲחֵרִים".

הָאֵם הִתְפַּלְּאָה מְאֹד. "אֵינֶנִּי מְבִינָה", אָמְרָה לָרוֹפֵא, "לָמָּה לָאִשָּׁה הַקּוֹדֶמֶת אָמַרְתָּ שֶׁלֹּא תַּכְרִיחַ אֶת הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ לֶאֱכֹל, וְלִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן לְהַכְרִיחַ אוֹתוֹ?!"

עָנָה הָרוֹפֵא: "הַמִּקְרִים שֶׁלָּכֶן שׁוֹנִים מְאֹד. הַתִּינוֹק שֶׁהָיָה פֹּה קֹדֶם – חוֹלֶה וְסוֹבֵל מִבְּעָיָה בַּמֵּעַיִם. קֹדֶם כֹּל צְרִיכָה הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ לְהִתְנַקּוֹת וּלְהִתְרַפֵּא, וּבֵינְתַיִם אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל. אֲבָל הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ פָּשׁוּט לֹא רָגִיל לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים חֲדָשִׁים. עָלַיִךְ לְהַכְרִיחַ אוֹתוֹ, וּלְהַכְנִיס לוֹ מַאֲכָלִים טְעִימִים לְתוֹךְ הַפֶּה. אַחֲרֵי שֶׁיִּטְעַם וְיִרְאֶה שֶׁהָאֹכֶל טָעִים – הוּא כְּבָר יְבַקֵּשׁ בְּעַצְמוֹ לֶאֱכֹל עוֹד".

זֹאת הַסִּבָּה שֶׁאֶת הַגּוֹיִים הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֹא הִכְרִיחַ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. הֵם הֲרֵי חוֹלִים וְסוֹבְלִים מִתַּאֲווֹת וּמִזִּהוּמִים שֶׁל עֲבֵרוֹת! לְעֻמָּתָם, בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל פָּשׁוּט לֹא הָיוּ רְגִילִים בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הָיָה צָרִיךְ רַק לָתֵת לָהֶם לִטְעֹם בְּכֹחַ, וְאַחֲרֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ כַּמָּה טוֹבוֹת הַמִּצְווֹת – הֵם כְּבָר יִרְצוּ בְּעַצְמָם לְקַיֵּם עוֹד וָעוֹד מִצְווֹת.

אָכֵן, "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב הַשֵּׁם"! עָלֵינוּ רַק לִטְעֹם – לְהַרְגִּישׁ אֵיךְ חָשִׁים כְּשֶׁשּׁוֹמְרִים עַל הַלָּשׁוֹן; כַּמָּה נָעִים וָטוֹב לְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ אֶל הָהוֹרִים וְהַמּוֹרִים; כַּמָּה נִפְלָא לִגְמֹל חֶסֶד עִם הָאֲחֵרִים, וְעוֹד וָעוֹד מִצְווֹת יְקָרוֹת. הֵן כָּל-כָּךְ נִפְלָאוֹת, עָלֵינוּ רַק לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמֵנוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָן בַּפְּעָמִים הָרִאשׁוֹנוֹת, וְאָז כְּבָר נִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן לְבַד!