פרשת בשלח לילדים

"אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (שמות יד, יג)

לְאָדָם אֶחָד, עָשִׁיר מֻפְלָג, הָיוּ חֲפָצִים יְקָרִים וּמְיֻחָדִים. מְיֻחָד יוֹתֵר מִכֹּל הָיָה הָאֹסֶף הַנָּדִיר שֶׁלוֹ – אֹסֶף שֶׁל כְּלֵי סְעֻדָּה יֻקְרָתִיִּים: קַנְקַנִּים מְפֹאָרִים, קְעָרוֹת יִקְרוֹת-עֵרֶךְ, צַלָּחוֹת, סַכִּינִים וּמַזְלְגוֹת – כֻּלָּם עֲשׂוּיִים מִזָּהָב טָהוֹר, מְשֻׁבָּצִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, חֲרוּטִים וּמְגֻלָּפִים מַעֲשֵׂה אָמָּן. הָיָה זֶה אוֹצָר יָקָר מְאֹד, וְכָל מִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ לֹא שָׂבַע מִלְּהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהִתְפַּעֵל מִמֶּנּוּ.

לֶעָשִׁיר הַזֶּה הָיְתָה בַּת, וּכְשֶׁבָּגְרָה הִצִּיעוּ לוֹ שִׁדּוּךְ בִּשְׁבִילָהּ. הֶחָתָן שֶׁהֻצַּע לוֹ הָיָה עָנִי מָרוּד, וְהוּא שָׁמַע בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה עַל הֶעָשִׁיר הַמֻּפְלָג שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת הַ"שְּׁוֶער" שֶׁלּוֹ. בִּמְיֻחָד הִתְעַנְיֵן הֶחָתָן בְּמַה שֶּׁשָּׁמַע עַל אֹסֶף הַכֵּלִים הַנָּדִיר וְהַמְפֹאָר שֶׁבְּבֵית הֶעָשִׁיר.

הַשִּׁדּוּךְ קָם וְהָיָה, וְאַף נִקְבַּע מוֹעֵד לַחֲתוּנָה. הֶעָשִׁיר הֶחְלִיט שֶׁאֶת הַחֲתֻנָּה יַעַרְכוּ אֶצְלוֹ בַּבַּיִת בְּהִשְׁתַּתְּפוּת מִסְפָּר לֹא גָּדוֹל שֶׁל מֻזְמָנִים, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁהֶחָתָן יוּכַל לְהִתְרַשֵּׁם מִן הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ לְתִפְאָרָה וּמֵהַכֵּלִים הַמַּרְהִיבִים.

כְּשֶׁהִגִּיעָה הַחֲתֻנָּה וְהִתְחִילוּ לְהַגִּישׁ אֶת הַמַּאֲכָלִים לַשֻּׁלְחָן, עָלָה הָרֹק בְּפִיו שֶׁל הֶחָתָן. תָּמִיד הוּא הָיָה רָעֵב כָּל-כָּךְ, חֲתִיכַת לֶחֶם פְּשׁוּטָה הָיְתָה בִּשְׁבִילוֹ דָּבָר מְיֻחָד, וְהִנֵּה – נוֹתְנִים לוֹ מַאֲכָלִים כָּל-כָּךְ טְעִימִים וּמַשְׂבִּיעִים! מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת מֵהָאֹכֶל עַצְמוֹ, הֶחָתָן בִּכְלָל לֹא הִבְחִין בְּאֵיזֶה מַזְלֵג הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ, וְלֹא שָׂם לֵב אִם הוּא מְשֻׁבָּץ בְּמַרְגָּלִיּוֹת אוֹ מְעֻטָּר בִּצְדָפִים פְּשׁוּטִים. הוּא אָכַל בְּרַעַבְתָּנוּת מִתּוֹךְ הַצַּלַּחַת, וּכְלָל לֹא בָּחַן אֶת יָפְיָהּ, וְכָךְ גַּם לֹא הִתְיַחֵס לִשְׁאָר הַכֵּלִים – כָּל-כֻּלּוֹ הָיָה מָלֵא בְּהִתְרַגְּשׁוּת מֵהָאֹכֶל הֶעָרֵב וְהַמְשֻׁבָּח.

לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרוּ הַ"שֶּׁבַע בְּרָכוֹת", פָּנָה הֶחָתָן לַ"שְּׁוֶער" וְאָמַר לוֹ: "שְׁוֶער יָקָר, שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֹסֶף נָדִיר בִּמְיֻחָד שֶׁל כְּלֵי אֹכֶל עֲשׂוּיִים מִזָּהָב עִם חֲרִיטוֹת אָמָּנוּתִיּוֹת. אוּלַי תַּסְכִּים לְהַרְאוֹת לִי אֶת הָאֹסֶף?"

הֵשִׁיב הַחוֹתֵן בִּפְלִיאָה: "מַה פֵּרוּשׁ 'שָׁמַעְתָּ'?! הֲרֵי רָאִיתָ אוֹתוֹ בְּמוֹ עֵינֶיךָ! אַתָּה בְּעַצְמְךָ הֶחֱזַקְתָּ אֶת הַמַּזְלֵג וְאֶת הַכַּף וְאָכַלְתָּ מֵהַצַּלַּחַת – כָּל הַכֵּלִים הָאֵלּוּ הָיוּ מֵהָאֹסֶף הַנָּדִיר וְהַמְפֹאָר שֶׁלִּי!"

כְּשֶׁשָּמַע זֹאת הֶחָתָן, הִרְגִּישׁ מְאֹד לֹא נָעִים. "בֶּאֱמֶת?!" הֵגִיב בִּמְבוּכָה, "בִּכְלָל לֹא שַׂמְתִּי לֵב. הָיִיתִי שָׁקוּעַ בָּאֹכֶל, וּכְלָל לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַכֵּלִים הַיָּפִים..."

אוֹמֵר הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא: בִּזְמַן קְרִיעַת יַם סוּף הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ הֶחָתָן הַזֶּה. הֵם רָאוּ מוֹפְתִים מַרְהִיבִים וּמַפְעִימִים, אֲבָל מֵרֹב שֶׁהָיוּ מְבֹהָלִים וּשְׁקוּעִים בַּדְּאָגָה וּבַפַּחַד מֵהַמִּצְרִים, מֵרֹב שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בַּבְּרִיחָה מִפְּנֵיהֶם – לֹא הָיָה לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת לְהִתְבּוֹנֵן סְבִיבָם, לִקְלֹט וּלְהָבִין מַה בְּעֶצֶם קוֹרֶה פֹּה, אֵילוּ נִסִּים מֻפְלָאִים הֵם זוֹכִים לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם!

לָכֵן אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל: "אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת הַשֵּׁם!" הֵרָגְעוּ, עִזְבוּ אֶת הַבֶּהָלָה וְהַפַּחַד. אִם יִהְיֶה לָכֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת, תַּצְלִיחוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל הַנִּסִּים שֶׁסְּבִיבְכֶם וּלְהִתְפַּעֵל מִכָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם מַרְאֶה לָכֶם בִּרְגָעִים הִיסְטוֹרִיִּים אֵלּוּ!

גַּם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִזְכֹּר וְלָשִׂים לֵב לְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה אִתָּנוּ. לִפְעָמִים, מֵרֹב שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים, אֲנַחְנוּ לֹא שָׂמִים לֵב לַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם עוֹשֶׂה לָנוּ. לֹא פַּעַם מִתְלוֹנְנִים עַל מַה שֶּׁלֹּא הוֹלֵךְ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹצִים, בְּמָקוֹם לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל מַה שֶּׁכֵּן מַצְלִיחַ. עָלֵינוּ לִפְקֹחַ עֵינַיִם וְלִרְאוֹת כַּמָּה חֶסֶד וְכַמָּה טוֹבָה הַשֵּׁם נוֹתֵן לָנוּ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע!