פרשת ויחי לילדים

"בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט, ו)

רַשִׁ"י אוֹמֵר, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּ אֶת שְׁמוֹ בְּמַעֲשֵׂה קֹרַח, כְּשֶׁמְּסֻפָּר כֵּיצַד אָסַף אֲנָשִׁים לָרִיב עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.

מְרִיבוֹת הֵן דָּבָר גָּרוּעַ. אַף פַּעַם לֹא כְּדַאי לְהִתְעָרֵב בְּרִיב, וְאֶת זֶה נִלְמַד מֵהַשּׁוּעָל הֶחָכָם. וְכָךְ הָיָה הַסִּפּוּר:

הָאַרְיֵה מֶלֶךְ הַחַיּוֹת הָיָה רָעֵב מְאֹד, עַד כִּי מֵרֹב רָעָב הִדִּיף הַפֶּה שֶׁלּוֹ רֵיחַ רַע. "אֲנִי רָעֵב, אֲנִי רָעֵב..." נָהַם הָאַרְיֵה. הוּא פָּחַד שֶׁיָּמוּת מֵרֹב רָעָב. לְפֶתַע עָלָה רַעְיוֹן בְּרֹאשׁוֹ:

"חַיּוֹת! חַיּוֹת! לָבוֹא לְפֹה מַהֵר!" שָׁאַג הָאַרְיֵה בְּקוֹל.

הַסּוּס, שֶׁשָּמַע רִאשׁוֹן אֶת הַשְּׁאָגוֹת, מִהֵר וְדָהַר לְעֵבֶר הָאַרְיֵה.

"בּוֹא הֵנָּה, סוּס", אָמַר הָאַרְיֵה, "קָרֵב אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ לַפֶּה שֶׁלִּי, וְתַגִּיד לִי – מָה אַתָּה מֵרִיחַ?"

הַסּוּס הִתְכּוֹפֵף וְהִתְקָרֵב לַפֶּה הַפָּתוּחַ שֶׁל הָאַרְיֵה, וּמִיָּד קָפַץ אֲחוֹרָה: "פוּי, אֵיזֶה רֵיחַ נוֹרָא!"

"תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ!" כָּעַס הָאַרְיֵה, "אַתָּה מוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ! מַגִּיעַ לְךָ שֶׁאֶטְרֹף אוֹתְךָ!" וּמִיָּד הִתְנַפֵּל הָאַרְיֵה עַל הַסּוּס וְטָרַף אוֹתוֹ.

עַכְשָׁו הִרְגִּישׁ הָאַרְיֵה שָׂבֵעַ. אֲבָל הַשָּׂבָע הַזֶּה הִסְפִּיק רַק לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, וְאָז הִתְחִיל הָאַרְיֵה לִהְיוֹת שׁוּב רָעֵב. שׁוּב קָרָא לַחַיּוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו מַהֵר.

הַזְּאֵב הִגִּיעַ בִּמְרוּצָה, וְהָאַרְיֵה אָמַר לוֹ: "הִתְקָרֵב לַפֶּה שֶׁלִּי וְתַגִּיד – מָה אַתָּה מֵרִיחַ?"

הַזְּאֵב, שֶׁזָּכַר הֵיטֵב אֶת מַה שֶּׁקָּרָה לַסּוּס הַמִּסְכֵּן, הִתְכּוֹפֵף וְאָמַר: "אֲנִי לֹא מֵרִיחַ שׁוּם רֵיחַ מוּזָר!"

"שַׁקְרָן!" שָׁאַג הָאַרְיֵה, "אַתָּה שִׁקַּרְתָּ לִי, וְלָכֵן מַגִּיעַ לְךָ שֶׁאֶטְרֹף אוֹתְךָ!" וּמִיָּד טָרַף הָאַרְיֵה אֶת הַזְּאֵב.

אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים, שׁוּב הִרְגִּישׁ הָאַרְיֵה שֶׁהוּא רָעֵב מְאֹד, וְקָרָא לַחַיּוֹת. הִתְקָרֵב אֵלָיו הַשּׁוּעָל, וְהָאַרְיֵה 

אָמַר לוֹ: "בּוֹא, בּוֹא הֵנָּה שׁוּעָל. הִתְקָרֵב לַפֶּה שֶׁלִּי וְתַגִּיד לִי מָה אַתָּה מֵרִיחַ".

"אֲדוֹדִי הַבֶּלֶךְ", עָנָה הַשּׁוּעָל בְּקוֹל צָרוּד וּבְאַף סָתוּם, "אֲדִי בְּאֹד בְּצֻדָּד, הָאַף שֶׁלִּי סָתוּבּ וַאֲדִי לֹא בְּסֻגָּל לְהָרִיחַ כְּלוּבּ"...

מַסְבִּיר רַבִּי מֵאִיר מִדְּזִ'יקוֹב וְאוֹמֵר: כְּשֶׁפּוֹרֶצֶת מְרִיבָה, יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹךְ הַמַּחְלֹקֶת וּמִסְתַּבְּכִים. זֶה מַזִּיק לָהֶם גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת כְּמוֹ הַשּׁוּעָל הֶחָכָם, לְהִתְרַחֵק מֵהַמְּרִיבָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ לֹא מְרִיחִים – לֹא מְבִינִים כְּלוּם בַּמְּרִיבָה, לֹא שַׁיָּכִים בִּכְלָל. לֹא לְהַבִּיעַ דֵּעוֹת לֹא לַצַּד הַזֶּה וְלֹא לַצַּד הָאַחֵר, וְאָז הַמְּרִיבָה לֹא תַּזִּיק לָנוּ.