פרשת מקץ לילדים

"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא, לג)

שְׁנֵי שָׂרִים חֲשׁוּבִים מְאֹד, שֶׁאָהֲבוּ כָּבוֹד בְּכָל לִבָּם, הִגִּיעוּ פַּעַם בְּיַחַד אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת.

"הֵי, תִּרְאֶה מִי עוֹמֵד כָּאן! מַקְהֵלָה שֶׁל מְנַגְּנִים מְצַפָּה לִי בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת!" קָרָא שַׂר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ.

"לָמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהַמַּקְהֵלָה מְצַפָּה לְךָ?" הִתְרַגֵּז הַשַּׂר הַשֵּׁנִי, "לְדַעְתִּי, הַמַּקְהֵלָה הִגִּיעָה לְכָאן אַךְ וְרַק לִכְבוֹדִי!"

הַמַּקְהֵלָה פָּצְחָה בְּשִׁירָה, וְהַשָּׂרִים הִמְשִׁיכוּ לָרִיב וּלְהִתְקוֹטֵט. "אֶת הַנִּגּוּנִים הָאֵלֶּה חִבְּרוּ לִכְבוֹדִי, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ!" קָרָא בְּכַעַס הַשַּׂר הָרִאשׁוֹן.

אֲבָל הַשַּׂר הַשֵּׁנִי לֹא הִסְכִּים: "אֵין סָפֵק, שֶׁכָּל הַשִּׁירִים הַלָּלוּ הֵם לִכְבוֹדִי!"

וְכָךְ יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם וְהִתְוַכְּחוּ וְלֹא נֶהֱנוּ בִּכְלָל מֵהַמַּקְהֵלָה וּמֵהַשִּׁירִים. "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?" הִצִּיעַ הַשַּׂר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, "בּוֹא נֵלֵךְ לִיהוּדִי אֶחָד וְהוּא יְפַשֵּׁר בֵּינֵינוּ. הוּא יַגִּיד לִכְבוֹד מִי שָׁרָה הַמַּקְהֵלָה".

הִסְכִּים גַּם הַשַּׂר הַשֵּׁנִי לָרַעְיוֹן, וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ לַיְהוּדִי שֶׁהִתְגוֹרֵר לְיַד הַתַּחֲנָה. הָיָה זֶה יְהוּדִי עָנִי, שֶׁבֵּיתוֹ הָיָה רֵיק וְעָלוּב. חַג הַפֶּסַח הָלַךְ וְהִתְקָרֵב, אַךְ לֹא הָיְתָה לוֹ אֶפְשָׁרוּת לִקְנוֹת שׁוּם דָּבָר לִכְבוֹד הֶחָג – לֹא מַצּוֹת, לֹא יַיִן, לֹא תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְלֹא בְּגָדִים לַיְלָדִים.

וְהִנֵּה דָּפְקוּ שְׁנֵי הַשָּׂרִים בַּדֶּלֶת. "בָּאנוּ לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתַּכְרִיעַ בַּוִּכּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ", אָמְרוּ הַשָּׂרִים, וְשָׁאֲלוּ: "כַּמָּה כֶּסֶף תְּבַקֵּשׁ בִּשְׁבִיל הַבּוֹרְרוּת – בִּשְׁבִיל הַהַכְרָעָה הַזֹּאת?"

"הַמְּחִיר הוּא חֲמִשִּׁים רוּבָּל", אָמַר הֶעָנִי.

הַשָּׂרִים הוֹצִיאוּ אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף וְנָתְנוּ לֶעָנִי. "נוּ, עַכְשָׁו תַּגִּיד לָנוּ לִכְבוֹד מִי שָׁרָה הַמַּקְהֵלָה בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת", בִּקֵּשׁ הַשַּׂר הָרִאשׁוֹן.

חִיֵּךְ הֶעָנִי וְאָמַר: "לֹא בִּשְׁבִילְךָ נִגְּנָה הַמַּקְהֵלָה וְלֹא בִּשְׁבִיל הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ – אֶלָּא בִּשְׁבִילִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי כֶּסֶף לִקְנוֹת דְּבָרִים לְחַג הַפֶּסַח..."

זֶה מַה שֶּׁאָמַר יוֹסֵף כְּשֶׁעָמַד לִפְנֵי פַּרְעֹה, מַסְבִּיר רַבִּי צְבִי הִירְשׁ פַרְבֶּר: הַחֲלוֹם לֹא הָיָה בִּשְׁבִיל פַּרְעֹה וְלֹא בִּשְׁבִיל הַחַרְטֻמִּים – כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא רָעָב עַל מִצְרַיִם גַּם בְּלִי לְהוֹדִיעַ עַל כָּךְ קֹדֶם בַּחֲלוֹמוֹת. כָּל הַחֲלוֹם הָיָה רַק בִּשְׁבִילִי – בִּשְׁבִיל יוֹסֵף – כְּדֵי שֶׁאַתָּה הַמֶּלֶךְ תִּקְרָא לִי לִפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם, וְכָךְ תּוֹצִיא אוֹתִי מִבּוֹר הַכֶּלֶא וְאֶהֱפֹךְ לִהְיוֹת מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ.

בְּדוֹמֶה לָזֶה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַחַיִּים, אֵיךְ הַשֵּׁם מְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם בְּצוּרָה מֻפְלָאָה. לִפְעָמִים הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת אוֹ נִסִּים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים, בִּשְׁבִיל אָדָם אֶחָד שֶׁזָּקוּק לִישׁוּעָה...