פרשת שמות לילדים

"כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם" (שמות ג, ז-ח)

לְחַצְקְל הֶעָנִי הָיָה בֶּגֶד אֶחָד יָפֶה לְשַׁבָּת. הַבֶּגֶד הַזֶּה הָיָה מְעוֹדֵד אוֹתוֹ בִּרְגָעִים קָשִׁים. בְּכָל פַּעַם שֶׁחַצְקְל הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ וְרָאָה אֶת הַקִּירוֹת הַמְקֻלָּפִים בְּבֵיתוֹ, כְּשֶׁפָּתַח אֶת הָאֲרוֹנוֹת הָרֵיקִים בַּמִּטְבָּח, כְּשֶׁהִבִּיט עַל יְלָדָיו הָרְעֵבִים – הוּא הָיָה מְמַהֵר אֶל אֲרוֹן הַבְּגָדִים, פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ וּמְלַטֵּף אֶת הַבֶּגֶד הַשַּׁבָּתִי הַמְיֻחָד שֶׁלּוֹ. כָּךְ הִתְעוֹדֵד וְקִוָּה לְיָמִים טוֹבִים יוֹתֵר.

בְּאַחַד הַיָּמִים הָיָה חַצְקְל זָקוּק לִסְכוּם כֶּסֶף בִּדְחִיפוּת. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה, וְהוּא לָקַח אֶת הַבֶּגֶד הַיָּפֶה שֶׁלּוֹ וְהָלַךְ לִגְמָ"ח, שֶׁבּוֹ נוֹתְנִים מַשְׁכּוֹן וּמְקַבְּלִים תְּמוּרַתוֹ הַלְוָאָה. הוּא נָתַן אֶת הַחֲלִיפָה שֶׁלּוֹ לְבַעַל הַגְּמָ"ח, וְקִבֵּל מִמֶּנּוּ כֶּסֶף.

הַיָּמִים חָלְפוּ, עָבְרוּ חֹדֶשׁ וְגַם חָדְשַׁיִם, וְחַצְקְל לֹא הִגִּיעַ לַגְּמָ"ח לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה וְלָקַחַת אֶת הַחֲלִיפָה בַּחֲזָרָה.

"אָה, כַּנִּרְאֶה חַצְקְל אֵינוֹ מִתְכּוֹנֵן לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה", חָשַׁב בַּעַל הַגְּמָ"ח אַחֲרֵי שֶׁעָבְרָה שָׁנָה תְּמִימָה, "אָז הַחֲלִיפָה תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת שֶׁלִּי. אָמְנָם הִיא לֹא בְּדִיּוּק טוֹבָה עָלַי – אֲנִי שָׁמֵן יוֹתֵר מֵחַצְקְל, וְגַם יוֹתֵר נָמוּךְ מִמֶּנּוּ – אַךְ אֶגַּשׁ לַחַיָּט שֶׁיְּתַקֵּן אֶת הַחֲלִיפָה לְפִי הַמִּדָּה שֶׁלִּי".

בַּעַל הַגְּמָ"ח הָלַךְ אֶל הַחַיָּט וְהֵבִיא לוֹ אֶת הַחֲלִיפָה לְתִקּוּן. כְּשֶׁרָאָה הַחַיָּט אֶת הַבֶּגֶד, הִכִּיר אוֹתוֹ מִיָּד וְנִזְכַּר: "אֶת הַחֲלִיפָה הַזֹּאת תָּפַרְתִּי לְחַצְקְל הֶעָנִי! מִסְכֵּן, בַּעַל הַגְּמָ"ח רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת אֶת הַבֶּגֶד הַיָּפֶה לְפִי הַמִּדּוֹת שֶׁלּוֹ..."

מִיָּד פָּנָה הַחַיָּט לְבֵיתוֹ שֶׁל חַצְקְל וְסִפֵּר לוֹ שֶׁעוֹמְדִים לְקַצֵּר וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַבֶּגֶד שֶׁלּוֹ. חַצְקְל כִּמְעַט הִתְחִיל לִבְכּוֹת. "אָנָּא", בִּקֵּשׁ מֵהַחַיָּט, "חַכֵּה לְפָחוֹת יוֹמַיִם לִפְנֵי שֶׁתַּתְחִיל לַעֲבֹד עַל הַבֶּגֶד. אֲנִי אֲנַסֶּה לִלְווֹת כְּסָפִים מֵחֲבֵרִים שֶׁלִּי, לְהַחֲזִיר אֶת הַהַלְוָאָה וּלְקַבֵּל חֲזָרָה אֶת הַחֲלִיפָה".

פָּנָה חַצְקְל אֶל חֲבֵרָיו וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לְהַלְווֹת לוֹ כֶּסֶף. "מַה קָּרָה?" הִתְפַּלְּאוּ הַחֲבֵרִים, "הַבֶּגֶד מֻנָּח כְּבָר שָׁנָה אֵצֶל בַּעַל הַגְּמָ"ח וְאַתָּה לֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם. לָמָּה עַכְשָׁו אַתָּה מְמַהֵר פִּתְאוֹם לִפְדּוֹת אוֹתוֹ?"

הֵשִׁיב חַצְקְל: "כָּל זְמַן שֶׁהַבֶּגֶד הָיָה מֻנָּח אֵצֶל בַּעַל הַגְּמָ"ח כְּמוֹ שֶׁהוּא – לֹא מִהַרְתִּי. אֲבָל עַכְשָׁו עוֹמְדִים לְשַׁנּוֹת אוֹתוֹ, וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם לֹא אֶפְדֶּה אוֹתוֹ עַכְשָׁו – הוּא לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב אֵלַי, כִּי הוּא כְּבָר אַף פַּעַם לֹא יַתְאִים לַמִּדָּה שֶׁלִּי".

אוֹמֵר הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא: הַיְהוּדִים הָיוּ בְּמִצְרַיִם, וְשָׁם שָׁקְעוּ בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, לִפְנֵי שֶׁשָּׁקְעוּ בַּשַּׁעַר הַנּוּ"ן, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִהֵר לִגְאֹל אוֹתָם, לִפְנֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁקוּעִים לְגַמְרֵי בַּעֲבֵרוֹת, וּכְבָר לֹא יִהְיוּ לְפִי הַמִּדּוֹת שֶׁל בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב!

גַּם עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים מֵהַשֵּׁם שֶׁיִּגְאַל אוֹתָנוּ בְּקָרוֹב, מַהֵר-מַהֵר. יֵשׁ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה יְהוּדִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג, שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת – עַכְשָׁו, כְּשֶׁכֻּלָּנוּ צוֹעֲקִים אֶל הַשֵּׁם מִתּוֹךְ הַצָּרוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת וְהָרוּחָנִיּוֹת, נְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ שֶׁיִּגְאַל אוֹתָנוּ בִּמְהֵרָה!