חנה דיין

"אי אפשר למלא כוס מלאה. רק כשאת מאפשרת לעצמך להיות חסרה, פגיעה ונזקקת, את יוצרת חיבור פנימי"

"הבעיה רק מתחילה כשחושבים שצריך שהאינטרס יעלם, כי הוא לא יעלם, הוא צריך להתברר ולהיתקן. אז בואו נתחיל קודם לברר: מה כל אחד מכם באמת מחפש כאן?"

היא פוחדת לדרוש ממנו, הוא פוחד שהיא תסרב להצעות שלו, ויחד הם לא עושים כלום. איך מחזירים את התנועה לזוגיות?

"הפגיעה תמיד נובעת מניתוק מעצמי, מהלב שלי, ואז כמובן גם ניתוק מבן הזוג ומהקשר. התיקון מחבר אותי מחדש לעצמי דרך מודעות לכאב הפנימי. אל תברחו מהר מהכאב"

"אני רוצה את שניהם. אני רוצה להיות מושפעת ממנו, להרגיש אותו ולקבל ממנו כוחות, אבל גם להרגיש שיש לי עמוד שדרה משלי, שאני מחזיקה את עצמי גם כשהוא לא זמין"

כל המקומות האלה, שבהם אתה כועס עליה, הם בעצם אלה שבהם אתה צריך לעבוד על עצמך. השאלה היא לא מה לא קיבלת, אלא מה אתה יכול לתת

לפעמים התפקידים שאנחנו לובשים כדי לשרוד הם בדיוק אלו שחונקים אותנו. רק כשמוכנים לשחרר אותם, ניתן לגלות מי אנחנו באמת

"אל תצפי לזה שהוא יחשוב לבד ויחזיק את הבית והילדים באותה צורה שאת מחזיקה אותם, כי אני מבטיחה לך שאת תתאכזבי", עניתי. "אז זהו? אני אמורה להשלים עם זה שזה המצב שיישאר? כל הבית הזה יהיה עלי?"

"כשתרגיש טוב-טוב שאתם יחידה אחת, לא תוכל להיות שמח ומאושר כשמירי עצובה. לכן כל ההחלטות שאתה עושה, אתה לא עושה אותן באופן עצמאי, אלא בשיתוף עם מירי, כי היא מושפעת באופן טבעי מכל החלטה. אתם יחידה אחת"

"כל השלבים צריכים להמשיך ולהתקיים בו זמנית, זה לא דילוג ומעבר משלב לשלב, אלא בנייה של שכבות". "אז מה משמעות השלבים האלה?", שאל רז בסקרנות

"בוא רגע, נמשיל את המצב הזה לאותה תנועת הליכה. רגל שמאל שפותחת בצעד, לא יכולה לעשות את הצעד הראשון כשהיא מרגישה שרגל ימין באוויר, לא יציבה. תנסה אתה להרים את רגל שמאל, כשרגל ימין באוויר"

"כשתכירו באותם אינטרסים ובאותה גישה אינדיבידואלית שחוטאת לקשר הזוגי, אז אתם תצליחו לגלות שמץ מן האור שמקשר אתכם, שיחזיר אתכם למה שאבד לכם, ואז יכולה להתגלות השכינה"

"בני הזוג האלה, שרבים ביניהם כל הזמן - אלה רק שתי חליפות ההישרדות שלכם, שרבות זה עם זה. אלה לא אתם באמת"

"כשאת מגיעה עם שיתוף הכאב או הכעס ליונתן, זה מכווץ אותו, והוא מרגיש שכל העולם שלו מאוים"

על מנת להצליח לבחור אני חייבת לשחרר תמונה דמיונית שיש לי בראש, אחרת, כל מפגש שאני חווה עם המציאות מנפץ לי את התמונה הדמיונית שלי

"הידיעה כיצד לומר תודה ולהכיר טובה על כל מה שכל אחד מכם מקבל בקשר, דורשת המון תמימות ופשטות, והיא המידה המתוקנת הבסיסית שדרושה לקשר זוגי"

"איך זה יכול להיות שהוא לא מוצא את הכוחות האלה אלי? אני כזו מאיימת? קשה כל כך להגיע אלי?", התעצבנה נופר

"חסד יכול להיות מופנה לכל אחד ובלי גבול, פשוט גשם שיורד על הכל, בעוד שברחמים יש דין ומדידה לדייק ולהתאים את אותו כוח של נתינה"

"אנחנו מתעסקות פה בהרבה חלקים נפשיים מופשטים. נוצרת מעין סכנה של ריחוף, מצב שבו הגוף מתנתק, ואז אנחנו פועלות לפי שכל, אבל הגוף נמצא במקום אחר לגמרי"

"העבר לא ייעלם, אבל הוא יכול להתמקם אחרת, בלי להפעיל את המערכת על מצב הישרדותי. לכאב יש מקום, וגם לשפע יש מקום. את תראי שלא תצטרכי להחזיק את הכאב בכל רגע נתון"