חנה דיין

"העבר לא ייעלם, אבל הוא יכול להתמקם אחרת, בלי להפעיל את המערכת על מצב הישרדותי. לכאב יש מקום, וגם לשפע יש מקום. את תראי שלא תצטרכי להחזיק את הכאב בכל רגע נתון"

"היא שוללת מיד את כל מה שאני אומר ומרגיש. אז אם אני לא יכול להגיד את מה שאני חושב או מרגיש, משמע, אין לי מקום בקשר הזה"

"כשלא לומדים לעבוד עם המנגנון הזה בצורה נכונה, אז הפועלה שנוצרת היא הפוכה, והמקום הרגשי השלילי שאליו את נמשכת מתחיל לנהל את השכל, ויוצר העדפה מובהקת שמנטרלת לך את יכולת הבחירה"

"אני מסכימה איתך, נגה, שבחיים לא תסתכלי על אבנר באותו האופן שהסתכלת עליו עד המשבר. אבל כבר היום את מתחילה לפתח ראייה אחרת, חדשה"

"אשמח שתחקקו את היום הזה בהיסטוריה הזוגיות שלכם, כיום שבו ניתנה לכם ההזדמנות לבנות מבנה זוגי חדש למרגלות ההריסות של המבנה הישן"

"אחרי עבודה, תוכלי להגיע לשידוך מנקודה של אמונה. ממקום שבו תוכלי לתת לבן זוג את עצמך באמת, ולא על מנת להחזיק אותו כדי שיפתור לך את הפחדים"

המערכת שלנו, מעצם קיומה, יש לה חוקיות של צמיחה, תיקון וריפוי. תפקידה של מערכת הבקרה הוא להתריע כשמשהו לא תקין מתרחש. אל תשתיקי אותה

את חושבת שאת - אלה האמונות שלך. שהאמונות שלך הן האישיות שלך. ואת פוחדת לשנות אותן, כי אז את מרגישה שזה לאבד את האישיות שלך. אבל יש הרבה אמונות ששינית בעצמך, והאישיות שלך לא השתנתה

ניפוץ התדמית לא יכול להיעשות על ידי שימוש במילים קשות. הרי את הטענות וההאשמות הקשות הוא כבר שומע מאשתו, וזה לא עוזר

למה יש לי חרדות, ואיך הידיעה על נוכחות ה' מסביבי יכולה לעזור לי להתגבר עליהן?

הבעיה היא שנוצרת בתוכי תחושה שאם אני לא הולך אחרי הרצון שלי, אני בעצם מרגיש שאני מוחק את עצמי. לוותר על עצמי? את זה אני לא יכול לסבול

בעצם אין פה שום מחויבות אמיתית. כשטוב לי - אני נשאר, לא טוב לי - אני הולך. אף אחד לא יוצא מעצמו

מבחוץ, כביכול, הכל מתפקד בסדר. יש איזה רובד חיצוני שנשארים בו: קניות, ילדים, שבת, טיולים ושאר עניינים תפעוליים של בית ומשפחה. חסר החיבור הפנימי, וזה הדבר המרכזי שמפריד ביניכם

"אני הולכת לשאול אתכם שאלה חשובה מאוד, שלא הרבה הורים עוצרים ושואלים את עצמם: מה מבחינתכם הדבר הכי עיקרי שהורה צריך לתת לילדיו?". "ערכים, דרך ארץ, תורה, מצוות", הם ענו. "נכון זה חשוב, אבל לא אמרתם את הדבר שהוא הכי חשוב והכי יסודי בחינוך"

אתה נמצא במצב שמתסכל אותך מאוד, ואז מיד מתחיל לעבוד אצלך מנגנון כזה: או שהיא תשתנה ותסלח לי, ואז המצב ישתפר, או שאני בורח מפה. והמנגנון הזה, שפיתחת לעצמך כדרך הישרדות, נקרא: אלימות

מה קורה כשמגיע זוג שנראה על פניו שהקשר זורם על מי מנוחות, ורק מתחת לפני השטח מתרחש השבר? ולמה בת הזוג משמעותית כל כך בטיפול כזה?

על האדם לצאת מעצמו למען המערכת הזוגית, לקחת אחריות ולטפל בקשיים האישיים שהוא מתמודד איתם. כמובן, בן הזוג שם לתמוך, לעזור ולעודד, אך לא לקחת אחריות במקומו

איך זה קורה, שאנשים שהבית והזוגיות חשובים להם כל כך, מאבדים כמעט לגמרי את הברקסים, כאילו אין להם מה להפסיד? למה הם בכל זאת מגיעים לאיבוד שליטה?