"זה נשמע כאילו אני דורשת, אז אני כבר מעדיפה לשתוק"

"אני לא יודעת אם אני מבקשת או מצפה, אבל אני רק רוצה שהוא יראה אותי. כשאני אומרת את זה, זה נשמע כאילו אני דורשת, אז אני מעדיפה לשתוק", אמרה רחלי.

"ואז?", שאלתי.

"ואז אני מתבאסת שהוא לא יוזם", ענתה.

"אני רוצה, אבל בכל פעם כשאני מתקרב עם רעיון חדש או מחווה, משהו עוצר אותי. הגוף מתכווץ עוד לפני שבכלל קרה משהו", אביגדור הגיב.

זה מדהים, איך כל אחד חושב שהוא מגן על עצמו, אבל בפועל הוא מרחיק מעצמו את האדם שהוא הכי רוצה להתקרב אליו.

"בואו נתחיל מהתחלה. רחלי, כשאת לא מבקשת, מה בעצם קורה לך שם בפנים?", שאלתי.

"אני מפחדת", ענתה.

"ממה?", שאלתי.

"שאבקש והוא לא ירצה, או שירגיש שאני לוחצת עליו, ואז אהיה בצד הכוחני המנדנד שאני שונאת להיות בו".

"ואז את מעדיפה שהוא כבר יזום לבד?", שחזרתי את מה שאמרה בהתחלה.

"כן, כי אם הוא עושה את זה לבד, זה אומר שאני חשובה לו, שאני נראית", ענתה.

"ומה אתה רוצה שהיא תרגיש כשאתה יוזם?", פניתי לאביגדור.

"שהיא חשובה, שהיא רצויה ושאני רואה אותה. אבל כשאני מדמיין את עצמי מביא אליה רעיון, שאלה או יוזמה, אני פתאום רואה בעיניים שלה משהו אחר – שאני אציע לה והיא תתאכזב, או תסרב, ומיד אני מרגיש שהגוף שלי מתכווץ", ענה.

"רחלי, נסי רגע לבטא בקשה, לא ממקום של 'תעשה', אלא ממקום שמספר מי את", פניתי אליה.

"אם היית מחליט ליזום איתי משהו לשבוע הקרוב, זה היה גורם לי להרגיש מוערכת, שאני נמצאת במחשבות שלך", אמרה רחלי בהיסוס.

"אביגדור, עכשיו תעשה רגע תנועה שלא מגיעה ממה שאתה רוצה לעשות, אלא מאיך שאתה רוצה שהיא תרגיש. זוהי תנועה של השפעה גברית", פניתי לאביגדור.

"אני רואה את רחלי שמחה ונפתחת אלי, זה עושה לי טוב רק לדמיין את זה".

"זו החלטה פנימית להתמקם כגבר, עם תוקף. מתוך המקום הזה בוא תנסה לחשוב על 3 יוזמות. יוזמה יומית, שבועית וחודשית".

אביגדור חשב קצת.

"הערב – לצאת לטיול קצר, השבוע – נלך ביחד למסעדה, והחודש – נצא לסופשבוע יחד. אבל מה אם היא לא מעוניינת באף אחד מהדברים?", שאל אביגדור בסקרנות. "היא ממש תתאכזב, אני כבר מכיר את זה על בשרי מיוזמות שכבר יזמתי", אמר אביגדור.

"במקום להנחית עליה, אתה יכול פשוט לייצר לה תפריט", עניתי.

"תפריט?", שאל אביגדור.

"למשל – 'מה הכי היית רוצה לעשות השבוע? לצאת לטיול, לצאת למסעדה או ללכת להופעה?'", הסברתי.

"רחלי, נניח שאת משתפת אותו במה הכי היה משמח אותך, והוא היה אומר לך שאין לו כוח, שהוא עייף עכשיו. מה קורה לך בגוף?", שאלתי.

"נפילה… תחושה של צניחה פנימה בלי מצנח", ענתה.

"אנחנו לא בורחות מהנפילה הזו, אלא לומדות ליפול נכון. תעצמי את העיניים ותני לגוף להרגיש את הנפילה, בלי להוסיף עליה שום מחשבות. עכשיו קחי נשימה עמוקה, ובכל נשיפה דמייני שיש מצנח שנפתח, והוא מאט את הירידה. שהנפילה אפשרית, והיא לא מסוכנת.

"אביגדור, את אותה הצניחה גם אתה צריך לתרגל".

"איך?", שאל.

"לפני שאתה מציע איזו יוזמה, תדמיין את האפשרות שהיא תדחה אותך, ותן לגוף שלך ליפול רגע, ואז תפתח מצנח דמיוני שמאפשר את היכולת ליפול ברכות. כשאתם מפסיקים לפחד מהתוצאה, אתם יכולים לבחור אחד בשני. ככה, רחלי, את יכולה להביא בקשה ללא תלות, ואתה, אביגדור, יכול להביא יוזמה ללא פחד.

"זוגיות לא מתפרקת מחוסר רצון, אלא מחוסר תנועה.

"כשאת מבקשת מתוך לבך, ולא מתוך דרישה, את מעניקה לו את היכולת להתמקם במקום הגברי שלו. כשאתה יוזם מתוך חזון רגשי ברור, אתה עוזר לה להתמקם במקום הנקבי שלה.

"תעזבו את התוצאה ותתמסרו לתנועה, וככה תחזרו להיות זוג מתפתח וחי, לא דרך מה שצריך, אלא דרך מה שמרגיש נכון עכשיו".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן