חנה דיין

"הרבה מהאסטרטגיות האלה מושרשות כל עמוק כך, שבבגרות אנחנו כבר קוראים להן 'האופי שלי': 'אני פשוט עצמאי'; 'אני חייב לנהל הכול'. אולי זה באמת חלק מהאופי. אבל כדאי לשאול: מה קורה מתחת לזה?"

"את לא אשמה בהתנהגות שלו, אבל המפגש איתו נוגע בפצע שקיים בתוכך. אם תעשי שוב אותו הדבר, שום דבר חדש לא ייוולד. אבל אם תסכימי להרגיש את הכאב באמת, משהו חדש יכול להיוולד"

"לפעמים מאחורי תלונה מסתתרת בקשה עמוקה. לפעמים מאחורי כעס, יש בכלל געגוע כואב. הדרך להחזיר את הקרבה הביתה היא לא לעשות יותר פעולות בעולם, אלא ללמוד איך להיות נוכחים יותר בתוך מה שכבר קיים ביניכם. כי קשר זוגי הוא לא משהו שמסיימים לבנות ביום החתונה; הוא נוצר מחדש בכל פעם"

"אני אף פעם לא מדבר ככה, זה נשמע ממש חשוף", אמר. "נכון. וכשאנחנו חושפים כאב, אנחנו מזמינים קשר. כשאנחנו מבקרים, אנחנו מזמינים הגנה", הסברתי

פעמים רבות אנחנו חושבים שהתנצלות היא הודאה באשמה. אבל בתוך קשר זוגי, התנצלות אמיתית היא לא תמיד הודאה במה שקרה. היא קודם כול הכרה במה שהאדם השני הרגיש

למה ההצלחה בחוץ לא מפצה על הריקנות בבית? תובנה חסידית עמוקה על הסוד שהופך גבר מ"נוכח-נפקד" לרועה האמיתי של המשפחה, ומסביר למה הוא לעולם לא יהיה שלם כל עוד לאשתו חסר

"זה נורא קשה לא להרגיש רע עם עצמי כשהיא אומרת שפגעתי", הודה גיא. "בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים לדבר על ערך עצמי מול פגמים"

"זה מפחיד אותי. אני מרגיש שאם אני ארפה, אז שום דבר לא יקרה. אבל אני חייבת להגיד לך בכנות שאני ממש משתוקקת לזה, להרגיש שהוא מביא את הכוחות שלו אלי ומשפיע עלי"

"אי אפשר למלא כוס מלאה. רק כשאת מאפשרת לעצמך להיות חסרה, פגיעה ונזקקת, את יוצרת חיבור פנימי"

"הבעיה רק מתחילה כשחושבים שצריך שהאינטרס יעלם, כי הוא לא יעלם, הוא צריך להתברר ולהיתקן. אז בואו נתחיל קודם לברר: מה כל אחד מכם באמת מחפש כאן?"

היא פוחדת לדרוש ממנו, הוא פוחד שהיא תסרב להצעות שלו, ויחד הם לא עושים כלום. איך מחזירים את התנועה לזוגיות?

"הפגיעה תמיד נובעת מניתוק מעצמי, מהלב שלי, ואז כמובן גם ניתוק מבן הזוג ומהקשר. התיקון מחבר אותי מחדש לעצמי דרך מודעות לכאב הפנימי. אל תברחו מהר מהכאב"

"אני רוצה את שניהם. אני רוצה להיות מושפעת ממנו, להרגיש אותו ולקבל ממנו כוחות, אבל גם להרגיש שיש לי עמוד שדרה משלי, שאני מחזיקה את עצמי גם כשהוא לא זמין"

כל המקומות האלה, שבהם אתה כועס עליה, הם בעצם אלה שבהם אתה צריך לעבוד על עצמך. השאלה היא לא מה לא קיבלת, אלא מה אתה יכול לתת

לפעמים התפקידים שאנחנו לובשים כדי לשרוד הם בדיוק אלו שחונקים אותנו. רק כשמוכנים לשחרר אותם, ניתן לגלות מי אנחנו באמת

"אל תצפי לזה שהוא יחשוב לבד ויחזיק את הבית והילדים באותה צורה שאת מחזיקה אותם, כי אני מבטיחה לך שאת תתאכזבי", עניתי. "אז זהו? אני אמורה להשלים עם זה שזה המצב שיישאר? כל הבית הזה יהיה עלי?"

"כשתרגיש טוב-טוב שאתם יחידה אחת, לא תוכל להיות שמח ומאושר כשמירי עצובה. לכן כל ההחלטות שאתה עושה, אתה לא עושה אותן באופן עצמאי, אלא בשיתוף עם מירי, כי היא מושפעת באופן טבעי מכל החלטה. אתם יחידה אחת"

"כל השלבים צריכים להמשיך ולהתקיים בו זמנית, זה לא דילוג ומעבר משלב לשלב, אלא בנייה של שכבות". "אז מה משמעות השלבים האלה?", שאל רז בסקרנות

"בוא רגע, נמשיל את המצב הזה לאותה תנועת הליכה. רגל שמאל שפותחת בצעד, לא יכולה לעשות את הצעד הראשון כשהיא מרגישה שרגל ימין באוויר, לא יציבה. תנסה אתה להרים את רגל שמאל, כשרגל ימין באוויר"

"כשתכירו באותם אינטרסים ובאותה גישה אינדיבידואלית שחוטאת לקשר הזוגי, אז אתם תצליחו לגלות שמץ מן האור שמקשר אתכם, שיחזיר אתכם למה שאבד לכם, ואז יכולה להתגלות השכינה"