אפרת ברזל על חגיגות יום הולדת, ועל מדיניות הפטל והאיזון

"איך את רוצה שנחגוג לך את יום ההולדת?", הוא שאל אותי, או נדמה היה לי שהוא שאל אותי, כי יש גיל שאת יודעת שאת מחליטה איך את רוצה לחגוג, ולפי זה מנהלת את השאר.

"אני אוהב את מדיניות הפטל שלך", הוא הוסיף, וזה כאילו לא היה קשור, אבל היה הכי קשור.

אני לא מרשה לשתות פטל בבית. זה לא בריא, זה לא נשמע לי חינוכי, זה אדום מדי, זה לא מאפשר הנאה מהדבר המופלא הזה שנקרא מים.

אבל אחרי צומות, התפתח פה מנהג של חמש פעמים בשנה, שאחרי הצום שותים פטל. לא רק ששותים פטל, אלא שכל צם שצמצם בגבורה ועמד ביום הלא פשוט הזה, ושותה אחרי ערבית את הפטל הקר שלו – כל המשפחה מסתכלת עליו בהערצת הצלחת הצום, "עכשיו אני רוצה לראות את יהלי שותה פטל". טקס שלם.

אחרי שעובר הצום נשארות עוד אי אילו אופציות של שתיית כוסות פטל נוספות שמאפשר התרכיז שנשאר בהימצאו. את אלה אני מאשרת, ואף מהללת, ומציעה לילדים, "מישהו רוצה פטל?".

"אני אוהב את מדיניות הפטל שלך", הוא חזר ואמר. "את יודעת להיות מאוזנת. אני אוהב את היכולת שלך להסתכל על כל דבר בלי קיצוניות. לא פטל, אבל לפעמים כן פטל".

מצבי נפש בכלל, ובבית בפרט, יכולים להיות מועתקים לתועלת למידת עצמנו.

כשהייתי בת 21, גם היה לי יומולדת. אני חיכיתי אז מבעלי למסיבת הפתעה עם כל החברים התל אביביים שלנו, לעוגת קצפת בת שלוש קומות, למתנות ארוזות בקופסאות מרובעות עם סרט מוזהב, ומוסיקה מתאימה ברגע שייפתחו הקונפטים.

הערב עבר, וכלום. חצות הגיע, ושום דבר. הבוקר בא, אפילו בית קפה לא היה. הגיעו הצהריים. אולי ברכה?

זה היה הרגע שכבר לא יכולתי יותר, ושאלתי אותו עם כל הקול, מה זה צריך להיות? והסברתי כמה נעלבתי. "מה?", הוא שאל, "אצלנו בבית בכלל לא נהוג היה לעשות סיפור מיומלדת, אז אני לא לקחתי את זה ברצינות. אם את צריכה, אז בטח, אני אעשה לך!". עד שהוא המשיך את ההסבר, כבר נתתי לכל הנחל לזרום לי מהעיניים. אף על פי שהבנתי את ההיגיון, עוד לא רציתי לשחרר את המריבה. "אתה צריך לדעת לעשות לי יומולדת לבד, בלי שאני אבקש".

השנים חלפו, ומשהו בשיטת חגיגת ימי ההולדת בביתה של משפחת ברזל המקורית, מצא חן בעייני. לא עושים סיפור. עושים משהו בקטנה. זה התאים לי עם יום שקט של תפילה, עם חשבון נפש, ועם כל מה שלמדתי שאמרו על הרמה הירודה של פרעה, שעשה סיפור מעצם היוולדו.

"השנה", אמרתי לו, "אני לא רוצה לעשות כלום". נכון שכל האווירה היא אווירת מלחמה, אבל לא זו היתה הסיבה. "אני רוצה לגמור כביסות, לשבת בחוץ בגינה שלנו, לשתות קפה, לכתוב טורים, להכין צהריים לילדים. אני מודעת ויודעת לברור, השנה – ככה אני רוצה".

"אני אוהב את מדיניות האיזון שלך", הוא אמר. "תרצי שאגיש לך פטל?".