לפני שמבקשים שנה טובה: 7 שאלות שכדאי לשאול את עצמנו

בעוד שלושה ימים נתכנס לתפילות ראש השנה, אחד הרגעים העוצמתיים והמרגשים ביותר בלוח השנה היהודי. כמה תפילות נישאות בלב ההומה לקראת הרגע הזה, שהוא גם מאוד גדול אבל גם מאוד עצום, רדום, בתוכנו. 

כולנו מבקשים שהשנה הבאה תהיה טובה יותר: שנהיה בריאים, שהילדים יהיו בריאים, שהפרנסה תתרחב, שהבית יהיה רגוע יותר, שנמצא זוגיות, שנזכה לילדים, שנצליח בעבודה, שהמתחים יירגעו ושכבר תגיע איזו בשורה טובה שחיכינו לה זמן רב. שיתרחב הלב וגם המקום, ויש מקום לכל הבקשות האלה. כי הרי התורה מלמדת אותנו לבקש ולהתפלל גם על עצמנו, אבל לצד השאלה 'מה אני רוצה שהקב"ה ייתן לי השנה', ראש השנה מזמין אותנו לשאול את עצמנו שאלה עמוקה יותר: מה אנחנו רוצים לעשות עם השנה שהוא יתברך ייתן לנו?

לפעמים חשבון נפש נשמע כמו רשימה מפחידה של דברים שלא עשינו, שטעינו בהם, ששכחנו. קבלות ששוב לא החזקנו בהן מעמד. אבל חשבון נפש אמיתי לא אמור להביא אותנו למצב שבו אנחנו רואים רק מה חסר ולכאוב אותו.

החוסר בא להראות לנו דפוס שיש לתקן, אבל בטח שלא להביא אותנו לעצבות. לפני שנבקש "שנה טובה" גם השנה, הנה שבע שאלות שכדאי לשאול את עצמנו כדי לזהות דפוסים לא בריאים שהורגלנו בהם, להבין מה חשוב לנו באמת ולהחליט. לא לקבל קבלה אחת וזהו, אלא להחליט על כיוון, על דרך חיים, על המקום שאליו אנחנו רוצים ללכת (וגם להגיע) מכאן. 

1. על מה בזבזתי השנה יותר מדי אנרגיה?

לא רק כסף אפשר לבזבז. גם מחשבות, כוחות נפש וזמן. כמה שעות בילינו השנה בתוך ויכוחים, שכבר מזמן היה ברור שלא יובילו לשום מקום? כמה אנרגיה הקדשנו למה אנשים חושבים עלינו, להודעות שלא קיבלנו, להשוואות, לכעס ישן, למישהו שלא התנצל, לסיפור שאנחנו ממשיכים לשחזר בראש?

אחת השאלות החשובות של ערב שנה חדשה אינה רק מה עשינו השנה, אלא מה תפס בתוכנו מקום גדול יותר ממה שהיה ראוי לו.

אולי הטלפון גזל את השעות השקטות ביותר ביום שבהן יכולנו לדבר עם הבורא? אולי פחד ממשהו שעוד לא קרה ניהל אותנו במשך חודשים? אולי הרצון להוכיח צדק עלה לנו בשלום הבית או בשקט הנפשי? אי אפשר לשלוט בכל מה שיגיע בשנה הבאה, אבל אפשר להחליט שלא כל דבר יקבל מאיתנו את אותה כמות של תשומת לב. לפעמים קבלה טובה לשנה החדשה אינה "לעשות יותר", אלא דווקא לבחור דבר אחד שאנחנו מפסיקים להאכיל.

2. למי הייתי רוצה לתת יותר מקום בחיים שלי?

קל מאוד להגיע לסוף שנה ולגלות שנתנו את רוב זמננו דווקא לדברים הדחופים ביותר ולא לאנשים החשובים ביותר. העבודה דרשה, הטלפון צלצל, הבית חיכה, הקניות הצטברו, הקבוצות המשיכו לשלוח הודעות, ובינתיים אמא חיכתה לשיחת טלפון, ילד ביקש שנשב לידו עוד חמש דקות, בן או בת הזוג רצו לספר משהו ואנחנו אמרנו "עוד מעט".

ואז ה"עוד מעט" הזה הופך לשבועות. ראש השנה הוא זמן טוב לשאול: אם בעוד שנה אסתכל לאחור, עם מי הייתי רוצה לדעת שביליתי יותר זמן? למי הייתי רוצה להקשיב יותר?

לפעמים התשובה אינה דרמטית. אולי זו ארוחת ערב אחת בלי טלפון. שיחת טלפון קבועה להורה. יציאה שבועית עם ילד. כמה דקות של שיחה שקטה עם בן הזוג בסוף היום. בסופו של דבר, חלק גדול מהחיים שלנו נבנה מהדברים הקטנים שנתנו למישהו, שוב ושוב.

3. איזו תכונה שלי הקשתה עליי השנה?

כולנו יודעים לזהות את החסרונות של האנשים סביבנו, אבל הרבה יותר קשה לזהות את שלנו: אולי אנחנו נעלבים מהר מדי, אולי אנחנו מתקשים לסלוח? אולי אנחנו דוחים דברים עד לרגע האחרון ואז חיים בלחץ? אולי אנחנו ביקורתיים מדי כלפי הילדים? אולי אנחנו חייבים תמיד להיות צודקים? אולי אנחנו אומרים "כן" לכולם ואחר כך כועסים שאיש אינו מתחשב בנו?

שינוי אמיתי מתחיל ברגע שבו מפסיקים להגיד "ככה אני".

ביהדות, עבודת המידות אינה נועדה להפוך אדם למושלם. היא נועדה להפוך אותו למודע יותר. השאלה אינה "מה לא בסדר בי?", אלא איזו תכונה, אם אלמד לנהל אותה טוב יותר, תשנה לי את השנה.

4. על מה אני צריך להפסיק להתלונן ולהתחיל לפעול?

יש דברים שאין לנו שליטה עליהם. ויש דברים שאנחנו כבר חודשים אומרים שאנחנו רוצים לשנות, אבל ממשיכים לדבר עליהם במקום לעשות צעד קטן: אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להיות בריאים יותר, אבל לא קובעים אפילו בדיקה אחת. רוצים עבודה אחרת, אבל לא שולחים קורות חיים. רוצים ללמוד תורה, אבל מחכים לזמן פנוי שלא מגיע. רוצים קשר טוב יותר בבית, אבל מחכים שהצד השני ישתנה ראשון.

יש כוח עצום לשאלה: מה הדבר הקטן ביותר שאני יכול לעשות כבר עכשיו? ולעשות צעד. קטן. אחד.

לקבוע שעה. לפתוח קובץ. להתקשר. להירשם. לבקש סליחה. להתחיל ללמוד עשר דקות ביום. לפעמים השער לשינוי אינו החלטה ענקית, אלא פעולה כל כך קטנה שאין לנו עוד תירוץ לדחות אותה.

5. מתי השנה הרגשתי הכי קרוב לקדוש ברוך הוא?

אנחנו רגילים לחשוב על חשבון נפש דרך המקומות שבהם התרחקנו. אבל חשוב לא פחות לזהות גם את הרגעים שבהם הרגשנו מחוברים. אולי זה היה בשבת אחת רגועה, אולי בתפילה בכותל, אולי דווקא בלילה קשה שבו התינוק סירב לישון ומצאנו את עצמנו מתבודדים, אולי בזמן הדלקת הנרות, אולי כשעזרנו לאדם אחר או כששמענו שיעור שנגע בדיוק במקום הנכון.

כדאי להיזכר ברגע הזה ולשאול: מה היה שם? מה שימח אותי? הזיכרונות האלה יכולים ללמד אותנו הרבה על הדרך הרוחנית שמתאימה לנו. לא כל אדם מתחבר באותה צורה. יש מי שמתעורר דווקא מתוך לימוד, אחר מתוך תפילה, שלישי מתוך חסד. ויש מי שמרגיש את הקדוש ברוך הוא דווקא בשקט של השבת. 

ראש השנה יכול להיות הזדמנות לא רק לתקן את מה שלא עבד, אלא גם לקחת משהו שכן עבד ולהגדיל אותו.

6. ממי אני עדיין מחכה לקבל התנצלות?

כמעט לכל אחד יש אדם שהוא סוחב איתו בתוך הראש. מישהו אמר משפט שפגע בנו, לא היה שם כשנזקקנו לו, אכזב, לא ראה אותנו, לא באמת מבין כמה כואב לנו. לפעמים אנחנו מחכים שנים לאותו רגע שבו האדם האחר יבוא, יבין הכול ויגיד בדיוק את המילים שאנחנו צריכים לשמוע.

לפעמים זה קורה. לפעמים לא.

סליחה אינה מחייבת לחזור לקשר לא בריא, ואינה אומרת שהפגיעה הייתה מוצדקת. יש מצבים שבהם דווקא שמירת מרחק היא הדבר הנכון. אבל כדאי לשאול: האם האדם הזה ממשיך לפגוע בי גם כשהוא כבר בכלל לא נמצא כאן, רק מפני שאני ממשיך לשאת אותו בתוכי?

אפשר להיכנס לשנה חדשה כשמחכים שמישהו אחר יתקן את העבר, ואפשר להחליט שלא ניתן לעבר לנהל גם את השנה הבאה. לפעמים השחרור מהכעס או ההקפדה כלפיו, אינו מתנה שאנחנו נותנים למי שפגע בנו. הוא מתנה שאנחנו נותנים לעצמנו.

7. אם השנה הבאה תיראה בדיוק כמו השנה שעברה, האם אהיה מרוצה?

זו אולי השאלה הכי לא נוחה, כי רובנו מקווים שמשהו ישתנה: שהמצב הכלכלי יסתדר, שנמצא זוגיות, שהבית יירגע, שהעבודה תשתפר, שהקושי יחלוף, שניפקד בילדים, שנצליח בחיים.

אבל כדאי לשאול גם מה יקרה אם שום דבר חיצוני לא ישתנה מיד. האם אני רוצה להמשיך לקום באותה שעה, להגיב באותה צורה, לדבר לעצמי באותן מילים, לנהל את הזמן שלי כפי שאני מנהל אותו עכשיו?

אפשר לבקש שנה טובה, ובאותה נשימה להחליט שנהיה מעט טובים יותר בתוכה - יותר נוכחים. יותר סבלניים. יותר אמיצים. יותר קשובים. קצת פחות עסוקים במה שאין לנו, וקצת יותר ערים למה שכבר קיבלנו.

"ריבונו של עולם, תן לי לא רק שנה טובה, אלא גם את החכמה לדעת מה לעשות איתה".