טורים אישיים - כללי

"פתאום הוצפתי גל של התרגשות. מלך מלכי המלכים מחכה גם לי. למרות שיש לו מיליארדי ברואים, הוא יושב מחכה שאני הקטנה אפתח את הסידור ואתפלל אליו ואבקש ממנו כל מה שאני רוצה – שתיגמר כבר הקורונה, שהחולים יבריאו, שתהיה לי יותר סבלנות להגיש 8 ארוחות ביום, שהילדים יפסיקו לריב". טור אישי שכולנו נזדהה עימו

אם מפגשי יום העצמאות יובילו לגל שני - לא נראה מחול שדים בארצנו נגד הציבור ש"גרם" לכך, וציד מכשפות לא יערך במחוזותינו. מצד שני, אולי יש בזה משהו חיובי – יתכן שהקורונה הפכה אותנו קצת ליותר ממושמעים, ואיזנה אצלנו את הביטחון העצמי המופרז של 'סמוך עלי', 'יהיה בסדר' ו'לי זה לא יקרה'

הרה"ג רבי מימון נהרי שליט"א חבר ביה"ד הרבני הגדול מאושפז כבר יותר מ- 3 שבועות בביה"ח תל השומר, מורדם ומונשם, בטיפול נמרץ, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. למי ששאל, הרב בן 60, בריא בדרך כלל, וללא מחלות רקע

הרב חיים רייך החלים בחסד ה' ממחלת הקורונה. בטור מיוחד הוא מתאר את שעבר עליו, במהלך המחלה וההחלמה

אקטיביזם שיפוטי בתחומים שהם מחלוקות בחברה יביאו להרס החברה להרס הדמוקרטיה. על השופטים לפעול לשמור על המאחד ולא לנצל את מעמדם בשאלות חברתיות

אנא ממך, עזור לי, לאהוב באמת, דהיינו לא לאהוב על תנאי ולא לנסות לשנות את האדם מולי. עזור לי להוציא מעצמי ומאחרים את הטוב ביותר

הלכנו רחוק בדרכים עקלקלות, התרחקנו מהאמת שבתוכנו, התגלגלנו בביצות ובביבים, אך במסתרים תבכה נשמתנו

"כמה מהר המידע רץ היום? לטוב או למוטב. אנחנו מסתובבים כשבכף ידינו היכולת להאיר או להחשיך את העולם": דנה ורון על עוצמת העידן הויראלי

גב' מזל דלאל ע"ה, האשה הראשונה בארץ שנפטרה צעירה וללא מחלות רקע, הותירה אחריה 9 יתומים, ביניהם 7 שטרם זכתה להשיא.

אם המדינה יכולה להכיל את ההחרגות, ובמידה מסוימת ניתן להמשיך את תהליך הסגר גם בבתי המשפט או בהפגנות, אז מדוע לא ניתן להפגין 'מנחה' למשל?

חג פסח השנה הוא מהמורכבים שידענו. כיצד ניתן להרגיש חירות אמיתית כשאנחנו בבית לבד? מהי אותה חירות שמסורת ישראל מדברת עליה? ולאיזו שגרה נרצה לחזור כשהכול ייגמר? צפו

מסתבר שכשאי אפשר לעטוף את מצבנו הפנימי בנצנצים מבריקים, לעשות הצגה, חייבים להתמודד עם המציאות, והנה היא פה, במלא הדרה וכאבה. טור אישי חשוף מאת אריה אקרמן

עיתונאים, היזהרו בדבריכם! הרב מנחם וייס, תושב העיר בני ברק, במילים היוצאות מהלב, בעקבות ההסתה הנוראה בכלי התקשורת נגד הציבור החרדי

איך להתייחס לנבואות? חלומות? הבטחות לביאת המשיח בימים הקרובים בעקבות הקורונה? הרב מנחם ווייס עושה לנו סדר

עכשיו זה הזמן שלנו לעבוד באהבה. בימים אלו, כשהבדידות והבידוד עומדים לשתק את הבתים, כשהפחד וחוסר הוודאות ממלאים את הלבבות. תהיו אלה שמוסיפים אור. צפו

"גם אני פעם חשבתי שהחרדים הם פינגווינים בשחור לבן, והיום חיה בשמחה בתוך קהילה חרדית מכילה ומקבלת". כמה מילים בעקבות ההסתה הנוראה נגד הציבור החרדי

החברה שלנו עדיין מחולקת, אבל הגיע הזמן להפנים – אנחנו כולנו על אותה רפסודה. אנחנו שטים על הגלים של אותו אוקיינוס, ואנחנו ערבים זה לזה

כמה עוד נשתף פעולה מלא עם ערוצי התשקורת הישראלית, וניתן להם להרעיל לנו את האווירה?" צפו בסנגוריה חילונית על המגזר החרדי

יש לי גוש בגרון, ואני חושב שזה מגעגוע. בית הכנסת שלי, אני עכשיו בוכה איתך. מבטיח לך. ולא רק אני בוכה. כולנו, כל עמך בית ישראל מבכים את האבידה שנלקחה מאיתנו. והשכינה הקדושה הומיה כיונה על בניה כי אינם. היכן אתם, ילדיי?

"רוב החרדים מונהגים על ידי רבנים ועסקנים, והם כבר שנים לא מקבלים את סמכויות המדינה", טענה העיתונאית רינה מצליח, והובילה לגל של תגובות משמיצות. מאיפה הגיעו הנתונים? ואיך אפשר להסביר שהרוב המוחלט עליו היא מדברת, אינו מתגלה בערים החרדיות?

כיצד ייתכן שנגיף הקורונה התפשט כל כך בציבור החרדי? מדוע שיעורי ההדבקה בציבור החרדי גבוהים מאשר בערים אחרות? כל העובדות שצריך להכיר

אז במקום לאבד השפיות - צריך לחפש אהבה, ובמקום להמשיך ולדרוש - כדאי לאמץ ענווה

זרעי הפורענות של השנאה, היה וינבטו בלב תלמידי הם יפגעו בנו-בהם לא פחות מבכם. בנו כעם, בנו כחברה, בנו כבני אדם

חוה שמילוביץ מעניקה כלים מיוחדים של הפסיכולוגיה היהודית להתמודדות נכונה עם מגפת הקורונה – לתת אמון בבורא ולהפקיד את עצמנו בידו

שולי רנד פרסם פוסט כאוב הנוגע להסתה הקיימת נגד הציבור החרדי. "נראה לכם שאנחנו רוצים למות?", הוא שואל בכאב, וקורא לנצל את ההזדמנות לחבר בין הקצוות, במקום להפריד

דחיקת השעה מתבטאת אצלנו בחוסר סבלנות וקוצר רוח. אנו מנסים להזיז דברים, אך הם לא זזים כפי שתכננו

חוה שמילוביץ מסבירה את העיקרון הרוחני שבכל מקרה שמגיע – טמונה ברכה או קללה. כיצד נוציא את הברכה שטמונה במגפה ובסגר?

יש בנמצא כוח כזה, ששום קטרוג אינו עומד בפניו, והוא כוח הביטחון. הבשורה של שביעי של פסח לשנה כולה היא שתמיד יש עצות

אז מסתבר שיד ההשגחה העליונה עצרה את הבריחה, את המרוץ, את הטירוף. אין יותר תירוצים לשאלה - מדוע לא עשינו גם היום חשבון נפש מעמיק

הקב"ה לא מנסה את האדם יותר מיכולתו. מהי האמונה שאנחנו צריכים לקבוע בלבנו, ואיך לא נתיש את עצמנו?