חולמת על העתיד הזה, שלעולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך

בשבוע של תשעה באב, כשכולם אבלים על החורבן - מרגישה צורך לשתף אתכן, אהובות. יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה, ולא נוסיף לדאבה עוד.

בוקר יום ראשון...

שבוע חדש.

את המסע הזה לא תכננתי.

למעשה, מעולם לא רציתי להזין את הכתובת "פרידה" במכשיר הניווט,

כי ידעתי שהיא עוברת דרך שביל כואב... כואב מדי...

שביל שחוזר לאחור

ומפגיש אותך איתך

ילדה יותר מתמיד

וגדולה פתאום...

המרפסת הישנה לא השתנתה

וגם לא השמים.

שעות ישבתי כאן

בוהה

מהרהרת

חולמת על העתיד הזה

שהווה היום

ומחר כבר יהיה אתמול.

שלעולם לא יהיה אותו דבר בלעדיך.

היד הזו שלך, שכבר לא אוכל ללטף, להחזיק ולהרגיש...

זו שערסלה אותי

שצעדה איתי יד ביד

דרך כל העולמות שלי...

יקרה שלי...

יש בי המון מילים

ואפילו שיר שבפזמון נשבר מדי...

אתן לו זמן.

אינספור רגשות שסגרתי

אסופים בתוכי ומדי פעם מתפזרים.

אני נותנת להם יד...

מחבקת אותך

מחבקת אותם איתך

וממשיכה לאסוף את השברים בכל רגע.

אמא לוחמת שלי

את רוצה אותי חזקה,

אני יודעת...

אז אעצור כאן, בינתיים...

ואמשיך את החיבור הנצחי הזה

במחברת שהיא רק שלנו.

אוהבת אותך

א מ א.