טורים אישיים - כללי

הוא לא הסתכל לכיוון שלי באותן שנים. אולי מעדיף לא לראות את הלבוש השונה, שגם אם עמד בגדרי ההלכה, עדיין היה אחר, זר, לא שייך. כשאני בדרך אליו מקצה הבית, הוא קרא אלי ממקומו "יש לך מפתח על השולחן בכניסה"

בתקופת הקורונה קיבלנו שיעור מעשי בדמוקרטיה, או יותר נכון באי-דמוקרטיה. מה קרה? כל עשרת הדיברות של הדמוקרטיה נרמסו, ועוד תחת גלגלי החילוניות

את הדברים הללו אני כותב ממיטת חוליי, כאשר אני אפילו לא יודע במה אני חולה. כשתסיימו לקרוא, אולי גם אתם תתחילו להתגעגע לשטריימל של שר הבריאות

בכל ניסיון שהקב"ה שולח אלינו, טמון מסר מיוחד, אישי וישיר. איך נדע מהו המסר הזה, ואיך נבין מהו הייעוד שלנו?

מקור חייתנו כעם הנצח מאז ומעולם היה בזכות היכלי התורה והתפילה, וחלילה וחס אם נגרום בידיים שמקומות אלו יסגרו שוב פעם למגינת ליבות כולנו חלילה

תיקון המידות, ובפרט במידות הטובות של אברהם אבינו ע"ה, היפך המידות הרעות של בלעם הרשע, בעניין עין טובה, לראות את הטוב בעצמי ובאחרים, ואיך כל פעולה והשתדלות להתנהג בטוב משפיעה להשיג לב טוב

האם הוא מבקש כ"כ הרבה? הרי גם אם נקיים את כל התורה במלואה זה עדיין יהיה כאין וכאפס לעומת מה שהוא השפיע ומשפיע עלינו! כמה הוא נותן לנו, ומה אנחנו בכלל מחזירים לו?!

הטראומה של סגירת בתי הכנסת בשיאה של המגפה, עדיין מהדהדת בראשיהם של המתפללים שעושים כל שביכולתם כדי שלא לספק לאף אחד את התירוץ לסגור שוב את בתי התפילה: הרב יצחק בצרי בטור מיוחד

רציתי לתפוס אותה בכתפיים ולנער אותה. תראי באיזו ג'ורה את חיה!!! תצילי את עצמך!!! אבל השתקתי את הקולות האלו בכוח. אסור לי לרצות יותר ממנה

לפי הנתונים שיש בידינו, משרד הבריאות מתנהל כמו חולה שנדבק בנגיף קורונה, מונשם ומורדם. הכל מסביבו עסוקים, והוא עצמו שוכב במיטה חסר מעש. מעל 250 חולים מחכים לפינוי ואין להם לאן ללכת

על מה אנחנו מקנאים, ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים?

בעבר המיסיונרים היו בדרך כלל מבוגרים, חביבים ומעט מוזרים, עם מבטא אמריקאי כבד וחיוך מצהיב. היום מדובר באופרה אחרת לחלוטין: בסרטוניהם נראים המיסיונרים החדשים כמונו, ישראלים לכל דבר, צעירים, רהוטים, דוברי עברית שוטפת, וזו הסכנה הגדולה

אני רוצה להתבונן אתכן על המחשבות האלו, ולשים לב שבאותה תקופה או רגע של ניסיון אנו ממש מאמינות למחשבות האלו, שמשכנעות אותנו שאין לנו כוח

"גם אני רציתי, בעקבות הקורונה, להתחזק בעניין התפילה, עד שנתקלתי בהשגחה פרטית בספרו של הרב קנייבסקי"

ברגעים של עומס, כשהיא צריכה לעשות כל-כך הרבה דברים ונראה שנהיה טיפ'לה קשה, היא אומרת לעצמה: "זה מה שאת רוצה – לסדר, לארגן, חופש ושחרור. אז הנה, יש לך"

להרשות לעצמכם לבוא מהצד ולהצהיר בפה מלא כלפי ראש הממשלה: "נכשלת כישלון חרוץ!", כאילו אתם עצמכם הייתם מצליחים לעשות עבודה טובה הרבה יותר - זו לא קצת עזות?

כשהתור בוטל ואנחנו כבר בדרך לרופאה, יכולתי לבחור אם לבכות או לצחוק. בחרתי לצחוק

שנת הבחירות האחרונה לימדה את הפוליטיקאים בישראל כי שנאת החרדים אינה משתלמת. המסיתים נגד החרדים המריאו בסקרים, קיבלו כוח אלקטורלי בבחירות ועמדו כפסע מהגשמת חלומם, אך למרבה ההפתעה נכשלו ברגע האחרון. פרופיל של כישלון

אמר הקב"ה למשה שידבר תחילה עם הנשים. ומדוע? ידע בורא עולם כי כוח גדול טמון בנשים להטות את לב העם לכאן או לכאן

הרמתי טלפון לאחד מאחי, ושאלתי אותו בנושא הנ"ל ובכל מה שכתוב בפוסט הזה, והוא הוסיף ואמר: לפעמים הדברים הופכים להיות לנו קשים דווקא בשביל שנזכה ונקבל שכר גבוה יותר! עכשיו התיישבה דעתי לגמרי

עם שובנו בעזרת ה' לשגרה, אנחנו ממשיכות לצייר את "תמונת המצב" שלנו, של חיינו ומשפחתנו. את רוצה להמשיך ולצייר את הציור שלך באותו גוון? רוצה לשנות צבעים?

גילה לא יכולה שלא לכלוא את חיוכה מאחורי המסיכה, וממשיכה הביתה, לא לפני שהילדים רצים הביתה לקחת את המסיכות שנשכחו. "אמא", שואל אותה יונתן כשהחלו עולים במדרגות: "מה הקשר בין מסיכות לרעשנים?"

כמה מאיתנו היו רוצים להרגיש ככה עם בני הזוג שלנו? להגיע למצב בו אנו נפגשים ומתרגשים, גם אחרי שנים של זוגיות וחיים משותפים?

שבוע ההוד של ספירת העומר הוא שבוע של הודיה – לא רק על מה שכבר קיבלנו, אלא גם על מה שעוד נקבל. כך נמשוך עלינו ישועות

גם אם לא קיבלת אישור מגוף ממשלתי, קיבלת אישור מסמכות הרבה יותר גבוהה. העסק שלך, העסק העיקרי, המשמעותי - קיבל את ה"תו הסגול" עוד הרבה לפני ימי הקורונה

היום הזה הוא נקודת ריפוי בשבילך לרפא את כל תחושת הפספוס והאכזבות על ידי כוח ההודיה, להודות גם עם הטעויות והתהיות

בעיצומה של המגפה הנוראית קורונה, בית המשפט העליון פוסק פסיקות שטועות בשלוש טעויות חמורות. חדלו! אתם תפוררו את האומה, ותפוררו את המדינה"

כל מה שאנחנו צריכים כדי להסכים להפעיל את השרירים של ההתמודדות - זו תקווה: שיש סיכוי, שיהיה שינוי, שזה אפשרי

אחד שיכול לומר בפשטות "אני עושה את מה שמצווים עלי", ללא עוררין, סימן מובהק שהוא רגיל לקבלת מרות

זה עניין של בחירה. בחירה קשה ונוראית, ועדיין זו בחירה: לבכות ולהתקרבן, או לבכות ולהתקדם. אישית, אני מעריכה אנשים שקמו מתוך השכול ובחרו להמשיך לחיות, להמשיך לבנות, להמשיך לבחור בחיים. לצד הכאב