תחרות המסכנות יוצאת לדרך! את מורה או שכירה?

בפעם הראשונה שקיימתי את סדנת ההיערכות שלי לאימהות לקראת החופש הגדול, קרה משהו מעניין.

הקבוצה מנתה כעשר נשים איכותיות וחכמות, אימהות שרוצות את הכי טוב לילדים שלהן ומוכנות להשקיע בהם ובעצמן.

בתוך הקבוצה היו מורות ושכירות. ובאזישהו שלב התפתח דיון סוער, בין המורות בקבוצה לבין השכירות.

המורות טענו שהחופש מאתגר מאוד בשבילן, והסבירו גם למה.

השכירות אמרו שלמורות אין זכות דיבור בכלל, כי הן בחופש בעצמן.

המורות טענו שהעבודה שלהן שוחקת ודורשת המון, והשכר לא הולם.

השכירות טענו שהמורות מפונקות ולא יודעות להעריך את התנאים, ועוד על זו הדרך.

אחרי דיון קצר, הצלחתי להשקיט את הקולות ולנווט את המושכות בחזרה לסדנה.

בסדנה הן קיבלו כלים פרקטיים ותודעתיים, טיפים ורעיונות, כדי ליהנות בחופש יחד עם הילדים. ב"ה, כולן יצאו מרוצות ונתנו משובים מעולים.

כעבור יום-יומיים שוחחתי עם אחת הנשים שהשתתפו בסדנה ושאלתי אותה:"על מה היה הדיון הסוער בין המורות והשכירות? כל אחת ניסתה להוכיח שהיא יותר מסכנה, על מה ולמה? האם יש תחרות? ואם כן, מי הזוכה ובמה היא זוכה?".

"תראי", היא ענתה לי, "כולנו עובדות קשה, ובחופשה המאמץ הנדרש הוא כפול ומכופל. אשה בסך הכל רוצה הערכה והבנה, וזה מה שרצינו, לקבל את ההערכה. נראה לי שבגלל זה התפתח הדיון, והוא נהיה סוער כי הוא מלא ברגש".

חברה יקרה,
קבלי ממני מילת הערכה, ולא משנה אם את מורה או שכירה.
כל אשה בדורנו מוסרת את נפשה בצורה זו או אחרת לגידול הילדים, וההערכה שלי אליך עצומה!

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com