דמויות ביהדות

רבנו חיים בן עטר זי"ע, בעל פירוש ה'אור החיים' על התורה, נפטר לפני 282 שנה. קבלו מעט מן המעט על דמותו הקדושה

רבי מאיר בן ברוך, מהר"ם מרוטנבורג, הביט באישה בעיון, עיניו שקטות אך חודרות. הוא ידע: מקרה זה אינו שגרתי. ככל שהמשיך להקריא מתוך התשובה העתיקה, דברי הרי"ד – רבו של הדור ההוא באיטליה – הלכו ותפסו מקום של כבוד בהכרעת הדין

הבית שבו גדל היה נאה, רחב-ידיים, אך העושר האמיתי היה בנפשו של הילד: סקרנות אינטלקטואלית נדירה, חריפות טבעית והבנה עמוקה כבר מגיל צעיר

הרב נעמד בהתרגשות ושאל את עצמו: מיהו המחבר? מי העז לחבר חיבור כה נשגב ונועז, שמציג את תפארת האמונה בצורתה ההרמונית ביותר עם חכמת הפילוסופיה?

רק שנים אחדות קודם לכן היה רבי חסדאי עצור ומושפל. עלילת שווא נבזית הביאה למאסרו יחד עם חברו הר"ן ועם הריב"ש, מגדולי התורה והחכמה שבדור, וכן עם ראשי הקהילה בברצלונה. חוויית השפלה זו לא ריפתה את ידיו

הרב והרבנית עלו לאוטובוס בכל זאת וביקשו מהנהג לנסות שוב להניע את האוטובוס. אירע נס והאוטובוס הניע מיד. שאל הנהג את הרב: "אתה אליהו הנביא?" השיב לו הרב: "אני אליהו מרדכי"...

ורבים מהם באו לרב. לבחורים צעירים, עיניים חכמות ושפתיים שואלות, לא הייתה כוונה רעה – אבל רוחם נתבלבלה. הרב שמע את שאלותיהם, חש בכאב את הסדק שנפער. ובתוך כך גמלה בלבו החלטה נמרצת

קולו היה חד, אך סקרני. הנער התייצב, כבש מבטו, ולחש: "ברוך, בן לרבי יצחק בן ברוך אלבאליה". הרי"ף קפא. הדממה שבחדר הפכה כבדת משקל. רגע חלף, ואז פניו של הרי"ף התרככו

חיוך דק עלה על שפתיו למראה בניו המעמיקים בהלכה עוד בטרם הגיעו למצוות. אך מיוחד מכל היה הבן הקטן – יעקב – שלימים יתפרסם כ"בעל הטורים", מי שחיבר את אחד מספרי ההלכה המרכזיים ביותר בתולדות עם ישראל

בשמחת תורה, כשעלה רבנו חנוך ל"חתן תורה", קרסה לפתע בימת העץ תחת רגליו. תלמידים זעקו. היכל הישיבה, אותו היכל שבער בו האור האלוקי, נמלא בהלה ובלבול. רב חנוך נפל ונפצע קשה

מבטו נישא אל עבר הקהל – אך היה בו ריק. כל הנוכחים ידעו: רבי שמחה, הגאון, התעוור לגמרי רק לפני שבוע. הוא אינו רואה את הקהל. אבל את דבריו – אותם רואה הוא כאילו חרותים בלוחות לבבו

כשהתנועה המשיחית הזו המשיכה לפעול בסתר, ולא פעם בגלוי, באירופה שלאחר המשבר – קם היעב"ץ ונשא קולו כארי. הוא לא הסתפק במאמרים ובהשגות הלכתיות, אלא ניהל מאבקים ממשיים בבתי הדין, במועצות הקהילה ובכתיבתו

ובתוך הישיבה - נער צעיר מתחיל לבלוט. שמו שלמה. הוא מבין דבר מתוך דבר, חריף שכל ונעים שיח. כשהוא מרצה, הדממה שורה על פני כל האולם. אך יותר מכל, הוא אוהב את רבו - יעקב בר יקר. הוא הולך אחריו, מקשיב לשיעוריו, שואל שאלות, לומד את דרכו

אותו ערב, בביתו של רבי יעקב, הוא מתייעץ עם רעייתו, והיא, באמונה שלמה, מחזקת אותו. "לך", היא אומרת ברוך, "ועשה שליחות קדושה זו. וגם בקשה לי אליך – עמוד ליד קברי הצדיקים והתפלל שנזכה לילדים צדיקים

הוא נעצר, נבוך. האם יקבלו זאת האנשים? אולי יחשבו שהוא בסך הכל רוצה להיות ראש ישיבה, להחזיק במשרה ציבורית? אולי יחשבו שאין זה ראוי שהוא מכניס את ראשו לזה?

הוא גם יישם את הדברים בעצמו מול בניו, גם כתב בזה קונטרס, "אבות על בנים", גם הדריך רבים, בקורסים ובסדנאות, וגם הדריך אותי בניסיונות שלי עם ילדי

כאשר הבחין כי קשה לפונה לצום על מנת לפעול ישועה, נהג לצום במקומו: הכירו את הרב שלמה מזוויהל זצ"ל

הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, היה עצום וגדול בתורה, במחשבה, במוסר ובקבלה. ספריו משמשים עד ימינו ספרי יסוד ביהדות. 7 עובדות לזכרו

לפי המקורות, אברבנאל ביקש להתקבל לפגישה דחופה עם המלך. הוא פנה אל לבם של פרננדו ואיזבלה בנאום נרגש. הוא הציע למלך סכום עתק, של 30,000 דוקטים של זהב – סכום שיכול היה לקנות לו חנינה לכל עמו

בני הבית הגישו קופסאות עם עוגות לימון, והרמב"ם ואורחם סעדו את לבם תוך כדי הדיון, הרמב"ם אף השתעשע עם הילד של האורח, כמה היינו מוכנים לשלם כדי להיות נוכחים בפגישה כזו, שבה היינו יכולים לשמוע את הנשר הגדול, ענק החכמה המדע והתורה, מדבר, מייעץ ומשוחח

לאחר שיחה ארוכה, נזכר הזקן כי סבא שלו סיפר לו שאי פעם, לפני כמה דורות, הוא שמע מהזקנים כי המקום נקרא "אל רחבא". כאשר שמע זאת היהודי קפץ ממקומו, השאיר את הכיבוד הרב על השולחנות, הניח מטבע על שולחנו של הזקן ויצא בנימוס. מי היה אותו יהודי? ומה לו ולאותו תל עתיק?

כאשר הופיעה דמותו רבת ההוד על המרפסת, נאלמו כל הפיות מחמת מוראו של הרבי. "זו החלטתי", אמר לחסידיו. "אני עברתי את גיא ההריגה הנאצי כדי להרבות תורה ויהדות, אבל אם בארץ הקודש לא יתנו לי להרבות תורה ויהדות – איאלץ בצער לחזור לגלות!"

אחד מגדולי הדורות, ששמו מוכר פחות, אף על פי שהשם מוזכר על ידי כל מי שלומד תורה לפחות כמה פעמים ביום, הוא רבי מיימון, אביו של הרמב"ם. כל מי שמזכיר את הרמב"ם, מזכיר את אביו – "רבי משה בן מיימון"

היה גאון בתורה, ראש ישיבה, מזכה הרבים: הרב ירון אשכנזי על דמותו המופלאה של הרב מאיר מאזוז זצוק"ל, ועל המשפט שהיה תמיד שגור בפיו. צפו

סיפור חייו המרגש של ר' אריה לוין, רב האסירים, שקיבל תפקיד מאתגר מהבריטים לפני קום המדינה וסירב לקבל תשלום. צפו