ענבל אלחייאני
למה אנחנו חותרים למושלמות ולפרפקציוניזם? הכל מתחיל בילדות
הפרפקציוניזם הוא למעשה דרישה פנימית שלי מעצמי להישגיות ולמושלמות גבוהה, לעיתים הרבה יותר מיכולותי ומכוחותי. שורשה נעוץ במחשבה הסמויה שלי אודות עצמי שאני חלש
הליצן הזה שמולכם – האם הוא באמת ליצן?
איך נלמד להסיר את המסכות של הסובבים אותנו, וכיצד "עד דלא ידע" יכול להשפיע על השנה כולה?
כולם אוהבים מחמאות! האומנם?
איך אתם מגיבים כשאתם מקבלים מחמאה? שלוש תגובת טיפוסיות, ומה הן אומרות עליכם
ממה נובע חוסר היכולת שלנו לדון לכף זכות?
האדם הפגוע למעשה כועס על גורם הכעס, מאחר שהוא הצליח לעורר בו תחושות של אפס, של לא שווה או לא יוצלח
מי צריך להשתנות, אני או הוא?
ברור שהוא צריך להשתנות, הוא מתנהג לא יפה! האמנם? אם נישאר בפוזיציה הממקדת את מבטנו רק בהתנהגות האחר, הרי שהחמצנו כאן כל אפשרות לשינוי
למה אני חושב שכל הזמן מאשימים אותי?
אם הזנתי את המפה שלי בתכנים אודות עצמי כמו: "אני לא שווה", "אני לא טוב מספיק", הם ישפיעו מהר מאוד על האופן בו אני תופס עצמי, ואתחיל לחוש תחושות של חלש, רפוי וחסר עוצמה
על ביטחון – בעצמי: מנין נולד בטחון עצמי אמיתי?
אני מייצר לי אינספור תרחישים עתידיים ומנסה לחיות בשליטה מתמדת, אבל בתוך תוכי ברור לי כי יהיו תרחישים אותם לא צפיתי, ויהיו אירועים אליהם לא יהיה לי פתרון
למה אין פרופורציה בין ההנאות שלנו לתחושת הסבל שבנו?
ההנאה שלנו מחיים טובים לא בונה בנו מידות ולא תורמת לפיתוח האישיות שלנו. הסבל אשר מותיר האובדן גדול יותר מאשר ההנאה המופקת מבריאות איתנה
אם אני הורה טוב כל כך - למה אני מרגיש שהילד שלי שונא אותי?
מה קורה בתוך תת המודע של ילד להורה מרצה? ולמה הוא לא משתף פעולה אף על פי שמקבל כל כך הרבה?
אצל בני אדם, לעוף – זו תכונה נרכשת
אם חשבנו שאנו מסוגלים וכל יכולים, אם באמת חשנו שהנה אנו "עפים" על עצמנו - הרי שבבואו של המשבר אנו חשים כיצד הוציאה הרוח את כל האוויר מהמפרשים
זה מה שמבדיל את תרבות יוון מהאמת היהודית
החי תחת חופש מוחלט, מעוור את עיניו ממציאות שהיא מעבר, ולא מאפשר לעצמו להבין ולדעת כי יש אלוקים בקרבו ומחוצה אליו. יוון ביקשה לטמא את אותו זיכוך ראייתי, את ההבנה כי קיים מעבר, כי יש השגחה פרטית, יש דין ויש דיין
לקראת לידה? כך תהפכי אותה לחוויה חיובית וטובה
יש להבין כי הגוף שלנו חכם. הוא יודע לבצע את המוטל עליו, אבל כל מה שהמוח מצייר - הגוף מייצר, ואם נצייר גוף קטן, חלש וחסר אנרגיה - זה מה שנקבל
כלה וחמות, וכלה שהפכה לחמות. מה עובר בשרשרת הזו?
המעבר החד בין תפקידים ולבישת זהויות מתרחש בטרם עת, עוד לפני שהספקנו אנו להיכנס ל"תפקיד" החדש ולהבין מה הוא דורש מאתנו
במקום אֵיְכַה, נשאל אַיֶּכָּה – כך נתחבר לעצמנו ונפעל נכון
אַיֶּכָּה היא שאלה המעוררת את האדם לחשיבה פנימית ועמוקה יותר אודות המקום והמיקום שלו בבריאה, ובשורשה מעלה את התהייה - האם אני באמת במקום בו אני רוצה להיות?
אחד קדימה ושניים לאחור – זהו ריקוד החיים!
מבט מעמיק על הצעדים אותם מבצעות רגליו המיומנות, שמתבייתות בין סלעי ההר, מגלה לו שבאותו דרדור לאחור צבר הוא תאוצה שכמוה לא הייתה
כך חולפת לה התהילה. ואיפה נמצא הערך שלך?
פסקו מחיאות הכפיים שבעבר סיפקו להם את ביטחונם העצמי וטרפדו את דימויים בעיני כולם, פסקו הפרסומות בשלטי חוצות אשר המחישו להם עד כמה הם נחוצים בעולם
אמרת תודה היום? זה סימן שיש לך הכרת הטוב
אם תפנים את כלל המהלכים שנדרשו קודם ביצועה של העבודה בפועל - תוכל להאזין בעצמך לשינוי בצליל ה"תודה" אשר מפיך ישמע
הכאב שבשתיקה - והשתיקה שבכאב
אנו יוצרים במכוון חלל פנוי מדיבור, ומאפשרים לשתיקה להיות נחלתו של כל אחד ואחת מאתנו. ישנם מצבים בנפש האדם שהכאב בהם עוצמתי וגדול כ"כ, שרק השתיקה עוזרת לו להישמע
לקראת חג השבועות, הבה ונלמד איך ליפול
לימוד תורת הנפילות מכשיר אותי לבנות כלים בנפש אשר יסייעו לי בקליטה טובה ועמוקה יותר של המציאות סביבי. הם יעזרו לי להכיל מציאות משברית ולהבין את שורשה הטוב
לחיות עם לב של אבן, או להסיר אבן מהלב?
לעיתים, מחוסר יכולת להכיל את המציאות המשברית ואת הכאב והסבל הנלווים לה, מפתח האדם מבלי מודע מנגנון הגנה המכהה את חושיו. לב של אבן