מה המלך עושה בשדה? למה הוא לא בארמון?!

המלך בשדה?!

למה הוא לא בארמון?

זו שאלה מתבקשת, כי טיבם של מלכים להיות מצויים בארמונם, וכל שכן מלך מלכי המלכים. מה לו ולהתהלכות בשדות זרים?

כדי לענות על כך, יש להבין מה כוונת המילים שבהן נקט האדמו"ר הזקן, "המלך בשדה".

במחשבת הפשט עולה ההבנה כי המלך עוזב ארמונו ו"יורד לעם", מראה פנים שוחקות לכולם, ואפשר לבקש ממנו כל שאוות נפשנו.

אך בעומקם של דברים, המלך מתהלך בשדה, המרמז על ימות החול שלנו, על ההתעסקות בחולין, בענייני היומיום שלנו.

הוא בשדה, כי הוא פוגש אותנו במקום שבו אנו נמצאים. שנה שלמה רצופת עבודות, טרדות ועיסוקים בענייני העולם הזה חלפה על פנינו, ולא בדיוק עסקנו בלחלות פניו. יתכן שאף שכחנו ממנו, והאנרגיות הופנו רק לכאן, רק לעכשיו.

אנחנו הגלינו את עצמנו, מהנקודה האלוקית שבתוכנו, ובכך גרמנו גם לו לגלות מארמונו, כי אין למלך שום משמעות אם אין לו נתינים שמקבלים עליהם את עול מלכותו.

ועכשיו, בתוך השדה, בתוך חלקת החולין הזו שמילאה כמעט את ישותנו, שם הוא בא לפגוש בנו.

את הארמון שלו הוא עזב, לא כי רצה – אלא כי לא נתנו לו מלוכה.

עכשיו, בדרך לארמון, הוא עובר באותו השדה ומחפש לראות מי באמת רוצה בו, מי הצליח לפנות לו מקום בשדה שלו, לפנות לו מקום בתוך החול שלו? מי באמת היה כאן כל הזמן וחיכה לו שיבוא? מי סיים את גלותו בתוך עצמו וכעת מאפשר לו להתגלות בתוכו? מי חרש בשדה החולין את כל העשבים השוטים, והכשיר את הקרקע לכף רגלו של המלך, לכשתיגע בה? מי באמת מזהה אותו, וחפץ להמליכו?

ושם, בתוך אותה חלקת שדה, הוא באמת מזהה שיש מי שרוצה אותו, יש מי שמוכן לפנות לו מקום בתוכו, יש מי שמשתחווה לו, יש מי שבונה את ארמונו בתוך עצמו. ואז עובר הוא באותו השדה, מלא באהבה וברחמים לכל מי שהתגלה בתוכו, ומחיש צעדיו בחזרה אל עבר ארמונו, שם ימליך השנה שוב את עצמו. משם הוא ישמע שאנו קוראים לו אבינו, שהוא מלכנו, הוא מושיענו ויושיענו, ויגאלנו שנית ברחמים.

מעובד על פי הרצאתו של הרב איל ורד