מתפללים לניסים? הם יכולים לקרות גם לכם. איך ממגנטים ניסים לחיינו?

בחוויית החיים היומיומית שלנו, נראה כי לא מן הנמנע להרגיש מעין תחושת שגרתיות. כולנו בעצם מבצעים אותן פעולות יומיומיות, ולקראת סופו של יום זוכים גם לשינה ערבה.

אפילו הטבע הסובב אותנו נוהג לו באותה השגרתיות. השמש תמיד זורחת לה במזרח, חוקי הטבע אינם משתנים, ואפילו המוח שלנו פועל באופן אוטומטי, ומחווט לספק לנו אותה תגובתיות לתרחישים שנקרים בדרכנו, אפילו טרם היותם.

כך שבגדול, נראה שאין למה לצפות למשהו "יוצא מגדר הטבע", למשהו חדש שמעולם לא ראינו או חווינו.

אך למרות זאת, בתוכנו תמיד ישנה ציפייה כמוסה לנס.

כולנו מייחלים לו, כולנו רוצים להאמין שמשהו חדש יקרה. בעבודה, בזוגיות, במערכות יחסים, בעולם כולו. שמשהו ישתנה, ולא ישנה. שלא יחזור על עצמו.

בשביל למגנט ניסים לחיינו, חשוב שנבין מה המושג "שגרה" בעצם אומר.

שגרה – התודעה שגרה בךֱ

השגרה, למעשה, היא אותה התודעה שהמוח שלנו הורגל אליה, ככל שאירוע, או חוויה מאירוע, ישתחזרו במוחנו יותר, זה יהפוך למצב הטבעי והרגיל של המוח, ורמת ההנאה או ההתלהבות מאותה חוויה פשוט תלך ותרד.

ההיחשפות לאותה תופעה מספר רב של פעמים הופכת אותה למשהו שגרתי למוח, על כל המשתמע מכך. כל ההוויה הזו כבר לא מצליחה למשוך את תשומת ליבנו או לרגש אותנו. ההשתוקקות והמוטיבציה יורדות כאשר אנו במצב של חיים תחת שגרה.

אך יש מי שהשגרה שלו היא לא הידיעה שמה שהיה הוא שיהיה, אלא דווקא ההבנה שמה שיש כעת הוא בעצמו וכשלעצמו חדש, הוא בריאה חדשה, הוא לא המובן מאליו. כך שהשגרה היא בעצם ההתבוננות ממקום חדש, בכל פעם מחדש, על משהו שבעצם כבר מוכר למוח.

זהו מצב תודעתי שאני דואג לשמר אותו, וכבר אמר הבעש"ט שהיכן שמחשבתו / תודעתו של האדם מצויה – שם, במקום הזה, מתנהלים לו חייו. משם יוצא ומפכה לו מעיין חייו.

אם כך, הבנו ששגרה במופע החיצוני שלה, הנראה לעין, יכולה בהחלט לגרור אותנו להבנה שאין חדש תחת השמש, אך מהסתכלות והתבוננות עמוקה יותר, היא יכולה לטעת בנו את התבונה וההבנה שאמנם הדברים חוזרים ונשנים, אך אם נייחס מבט שונה בכל פעם מחדש על תנועת החיים הזו – נחווה גם משהו חדש. ברגע שזו התודעה שבה אנו גרים, ושזו התודעה שגרה בתוכנו – אין לנו בעצם חווית שעמום של שגרה, ואנו מפסיקים לקבל את המובן-מאליו.

ההבנה הזו היא שלב ראשון בהתפתחות התודעה שתאפשר את מגנוט הניסים לחיינו.

הנס שלא נס ליחו

אם אנחנו בתודעת שגרה של "מה שהיה הוא שיהיה" הרי פשוט שהמושג "טבע" ייכלל תחת הכותרת "מובן מאליו".

אין לנו מה להתרגש מהטבע, משום שהוא עונה בדיוק על ההגדרה של מה שאנו רגילים לחוות, זה כבר נצרב בתודעה, זה כבר חלק מהשגרה שלנו.

בעצם אלה כל החיים שלנו, שביומיום נתפסים אצלנו בתודעה כמובנים מאליהם.

אך אם אנחנו בתודעת השגרה המתחדשת, הרי שההגדרה שלנו לטבע שונה מזו בהרבה, ואולי אפילו לא שונה מההגדרה של המושג "נס".

את ההבנה כי יכול להתרחש נס יכול לנכס רק מי שלא חווה טבע כטבע, כלומר כמובן מאליו. רק מי שזוכה להביט ממבט מחודש על מה שנתפס ככל כך טבעי ומוכר.

מי שיודע להתפעל מכך שהנרות דולקים תחת שמן, יכול להכיל מצב שבו ידלקו גם תחת חומץ, כרבי חנינא בן דוסא.

אם כך, נס הוא לא מופע חד פעמי, אלא התגלות יומיומית מעל לפני הטבע, ולכן הוא לעולם לא נס.

נוכל לומר, אם כן, שטבע הוא בעצם התגלות אלוקית ניסית באופן הגלוי שלה, ואילו נס הוא התגלות אלוקית ניסית באופן הנסתר שלה.

הנס הוא התגלות שמתחת לפני הטבע, בניגוד לטבע – שהוא התגלות ניסית מעל לפני הטבע, שאותה כל אחד יכול לחוות ולראות, ועמה כל אחד יכול להיפגש.

הנס הוא אותה התגלות נסתרת, אך אם היא תהיה ממושכת ותיקלט אצלנו בחושים כ"שגרה", אנו נחווה אותה כטבע.

כך שגם הנס, בראשיתו, הוא טבע שהוטבע, קרי הוסתר, ואז נגלה.

נס, אם כן, הוא ראשי תיבות של "סר הנסתר" – כלומר, מה שהיה מוסתר, עכשיו התגלה לעיני כל. ברגע הזה יש קריאה, התפעמות, התפעלות וחוויה של "נס", אולם אם זה ימשיך להיחוות – זה ייתפס אצלנו בתודעה שוב כ"טבע", כשגרה.

נסכם אם כן: טבע הוא נס גלוי, ואילו נס הוא טבע נסתר.

הנס נוגד את הסבירות, את ההיגיון שמשהו יקרה מחוץ לטבע, אך הסיבה העיקרית לכך היא רק שהטבע, שהוא בעצם נס שהתודעה הורגלה אליו, שוחזר אצלנו שוב ושוב, ולכן ההתפעלות היא רק ממה שחדש ממש.

כך שכל מהות הטבע היא למעשה נס אחד גדול.

כל מה שהוטבע ומתגלה, אמנם זוכה למושג "נס", אך אין זה אומר שכל הגלוי ונראה לעיני כל הוא לא נס. זה פשוט נס שהורגלנו אליו, וזוכה למושג "טבע" שהוא במהותו נס שנגלה.

"הטבע הוא 'ניסים תכופים'" (החכם צבי).

חיים בתודעה ניסית

הפנמת הנאמר באופן כזה שישפיע על התודעה שלנו, יאפשר לנו לחוות חוויה יומיומית של ניסים, וזה מה שבעצם ימשוך לחיינו עוד ועוד ניסים.

מה שדרוש לנו זו צריבה של תודעת "שגרה מחודשת", או תודעה ניסית. כזו שמתבוננות בצורה עמוקה על כל הטבעי והמוכר לנו ממבט ניסי, ממבט חדש.

מעבר מראייה שטחית שרואה את המחר באותה מידה שראתה את האתמול – לראייה מעמיקה שרואה בכל יום בריאה ניסית וחדשה, כמו שכתוב: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".

מה שהוא בגדר "בראשית", נהיה בכל יום מחדש ה"בראשית" של היום החדש.

חיים תחת תודעה שהטבע בכללותו הוא נס שהיה נסתר – ונגלה וממשיך להתגלות בכל יום – יוציאו את התודעה שלנו מחיי שגרה אל חיים של התחדשות, של פליאה, של השתאות ושל הודיה גדולה, שכידוע תומכת בהמשכה של עוד טוב ושפע ניסי לחיינו.

שנזכה.

ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.