פיתוח האישיות
על מה באמת אנו שבים בתשובה בחודש אלול?
עד כמה שזה נשמע פרדוקסלי, החטא הוא בילט-אין בתוך הוויית חיינו. הוא קיים ונוכח, ואין מן הנמנע שלא יקרה בדרכנו
- ענבל אלחייאני
- פורסם כ"ג אלול התשפ"ה

חודש אלול מזמין אותנו לצלול אל תוך עולם קסום, שברוב השנה נסתר מעינינו. ולא, לא מדובר באיזושהי אטרקציה תיירותית, לא במסע של 80 יום מסביב לעולם, ואפילו לא בצלילה אל תוך מעמקי הים. מדובר בצלילה אל תוך עולמנו הפנימי. זה ששוכן בתוכנו.
בשאר ימות השנה, לצערנו הרב, כה נסתר הוא, והגישה אליו חסומה ודורשת לעבור בין חומות בצורות ונוקשות, אם בכלל.
התשובה שאנו נפתחים אליה באלול היא למעשה תשובה על אותו מרחק שלי מעצמי, על עצם העובדה שהעולם הפנימי הזה שלי לא היה נגיש לי כל השנה, ובשל כך התרחקתי מעצמי, מעצמיותי וממהותי. והמרחק הזה, שלא מאפשר לי לחיות את מי שאני באמת, הוא למעשה החטא הגדול. הוא החטאת המטרה שלשמה הגענו לכאן.
משום שכאשר אני לא אני, אני בוגד במהותי, וכבר לא מסוגל לגלם את מי שאני. זהו מקום שמזמין הרבה נפילות וטעויות בדרך, מהסיבה הפשוטה שאני הולך במסלול לא לי.
עד כמה שזה נשמע פרדוקסלי, החטא הוא בילט-אין בתוך הוויית חיינו. הוא קיים ונוכח, ואין מן הנמנע שלא יקרה בדרכנו.
החטא לא רק מזמין נפילה, אובדן דרך וייאוש, אלא גם ובעיקר מאפשר את הקימה המחודשת, את ההתבוננות הפנימית ואת השיבה אל המהות הבראשיתית.
דברים עוצמתיים, שלולא החטא – לא היו נוצרים.
אז איך, בפועל, מתרחש המרחק הזה מעצמי?
הסיבה הראשונה עוסקת בניתוק שלי מהמעשים שאני עושה. הניתוק הזה וחוסר החיבור שלי לכאן ולעכשיו היא שגורמת לי, בין שיודעין ובין שלא ביודעין, לבצע את אותם מעשים כ"חוק", כלומר מבלי לספק לעצמי הסבר לשם מה אני עושה את מה שאני עושה, מבלי לייחס או להקנות משמעות לחשיבותם, לתרומתם או לאיכותם.
מכאן ועד לתחושת המרירות שאני עלול להרגיש כתוצאה מהתנהלות זו – הפער קטן עד קטן מאוד.
וזו, כאמור, תולדת המרחק שלי מעצמי, שמשפיעה גם על המרחק שלי ממעשי.
המילה "מרחק" מורכבת מצמד המילים מר - חֹק.
כלומר, עצם קיום המעשים כ"חוק", כמצוות אנשים מלומדה, הוא אינדיקציה לכך שאנו קצת במרחק מעצמנו, וממילא במרחק מבוראנו.
חוק, בהגדרתו ההלכתית, בא לציין מצוות שהשכל לא מחייבן, והסיבה לקיומן נעלמת מעינינו.
מדובר בקומץ מצוות מוגדר מאוד, אך כשאנו ניגשים באופן הזה לקיום כל המצוות – אנו טועמים את טעמן המר, עושים רק כי צריך... אנחנו לא באמת מביאים התכוונות למעשה, אלא עושים ללא חיבור, רק כי כך הורגלנו, רק כי לכך מצפים מאתנו חברתית.
אנחנו נעדרים את החיות שהמצוות והמעשים הללו נושאים איתן. אין רצון פנימי, אין חיות, והטעם מר מאוד.
זוהי תולדת המרחק.
הסיבה השנייה נוגעת בהשפעת המרחק שלי מעצמי על האיזון הנפשי שלי. כאשר אני בוחר, בין במודע ובין שלא במודע, לא לתת לאני הפנימי והאמיתי שלי לבוא לידי ביטוי, אני בונה הגנות שיסתירו ויעיבו ויכסו את מי שאני באמת.
כי הגעתי למסקנה שאת האני הזה – הסביבה לא תכבד כל כך, ולא יהיה לו מקום.
ההגנות הללו, כאשר אני משתמש בהן, לרוב הופכות עם הזמן ולאורכו, מבלי שאהיה ער לכך, לחלק מהזהות שלי, ועומדות בסתירה גמורה למהותי. הן למעשה יוצרות סוג של זהות חדשה, שבינה לבין מהותי האמיתית ישנו פער מאוד גדול .
כגודל המרחק שלי מעצמי – כך גודל הסתירות הפנימיות הללו, שאני נושא בתוכי.
דוגמא לסתירה מעין זו היא הרצון שלי מצד אחד לרצות את סביבתי, ולהיות כלי לביטוי מה שאני מבין וחווה כציפיותיהם ממני, ומצד שני לרצות לפעול לפי הרצון שלי.
קיומן של הסתירות מורה על הנתק והמרחק שלי מעצמי. אני באופן לא מודע מנתק עצמי מהעצמיות שלי, ולובש תחתיה זהות שאולה, שלא באמת תואמת את מי שאני. אך משום שאני לא יכול להעלים מעצמי את מהותי – היא נשארת שם בהיחבא, במעמקי הנפש, מה שגורם לי להתמודד ללא הרף עם קונפליקטים פנימיים, ולאבד ברבות הזמן את ה"עצמי" שלי.
כאשר אדם כשיר ומוכן לעשות עבודה עצמית, כלומר עבודה עם העצמיות שלו, כזו שתקרב אותו אל מהותו ותשיב אותו אל עצמיותו, הוא במילים אחרות עושה תהליך של תשובה, של שיבה אל עצמו.
אם המרחק הביא את החטא, הרי שהתשובה מביאה עמה את הקרבה.
הקרבה אל העצמי שלי נוצרת מתוך הקרבה של כל מה שהוא לא אני. אני שורף על המזבח את כל החלקים שמרחיקים אותי מעצמי, ומצד שני גם מקריב ומקרב עצמי אל עצמי, ומקרב את האני שלי אל בוראי. מקריב לו את כל כולי – את הקרביים, את הפנים שלי, את ה"אני" שלי לדודי.
בכוחה של התשובה להביא קרבה, לצמצם את המרחק עד לאפס. את אותו מרחק שגרם לי לעשות דברים כ"חוק", רק כי צריך, כי כך הורגלתי ללא חיות, כוונה או חיבור.
בכוחה של אותה תשובה להשיב אותי גם אל עצמי, ולצמצם את הפער שנוצר בין מהותי לזהות השאולה שיצרתי על עצמי.
התשובה מקרבת אותי לעצמי, אל התוך הפנימי שלי ומשם גם לבוראי, לאותו חלק אלוק ששוכן בתוכי.
ופתאום, מבלי משים, מתחלף לו המר במתוק.
ענבל אלחייאני, M.A.,היא מטפלת מוסמכת ב-NPL, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום




