"הלך ראשון כדי לשמור עלינו": החבלן שהזהיר מפני הטבח ונפל מול הבית של רחל מאופקים

רב-נגד יגאל (ניסים) אילוז הי"ד לא היה אדם של כותרות. תושב אופקים, אב לארבעה וחבלן ותיק ביחידת "נגב", הוא היה איש של שגרה, עשייה שקטה וצניעות יוצאת דופן. רק לאחר מותו נחשפו מעשי החסד הרבים שעשה בסתר, כשתרם סכומי כסף גדולים למשפחות נזקקות מבלי לספר לאיש, אפילו לא למשפחתו הקרובה.

הגבורה של יגאל החלה עוד לפני שנורתה הירייה הראשונה. בערב שמחת תורה, הוא יצא למשמרת לילה מוקדם מהצפוי. כשבני משפחתו ביקשו ממנו להישאר עוד קצת לארוחת החג, השיב להם במשפט שמאפיין את כל חייו: "אני הספקתי להיות עם המשפחה שלי, אני רוצה שגם החבלן שאני מחליף ייהנה עם המשפחה שלו". הוויתור הקטן הזה הציב אותו בחזית בדיוק ברגע שבו המדינה החלה להשתנות.

האיש שזיהה את האסון לפני כולם

בבוקר ה-7 באוקטובר, יגאל היה בדרכו לתדרוך שגרתי. כשהחלו האזעקות והירי, הוא היה מהראשונים להבין שלא מדובר בעוד סבב לחימה. "אני חושב שיש חדירה של מחבלים, תתחילי לפזר את כולם מהר כי אתם תהיו על הכוונת", הזהיר שוטרת בשטח מסיבת הנובה עוד לפני שמישהו הבין את גודל המתקפה.

כשלא קיבל אישור להיכנס לשטח המסיבה, חזר לאופקים והצטרף מיד ללחימה בעיר מגוריו. בשיחה אחרונה עם בנו נועם, נשמע יגאל בקור רוח כשהוא נותן הוראות ברורות: "יש ירי באופקים, תיכנסו לממ"ד ותסגרו את התריסים". זו הייתה הפעם האחרונה ששמעו את קולו.

יגאל הגיע לשכונת מישור הגפן באופקים והחל להוביל כוח של שוטרים וחיילים. כחבלן ממוגן, הוא דרש מכולם להישאר מאחוריו: "הלכתי כאילו אני הולך אחרי אבא שלי", סיפר אחד השוטרים שהיה לצדו, "הוא ממש שמר עלינו".

הכוח הגיע לביתם של רחל ודוד אדרי, מבלי לדעת שהמחבלים כבר מתבצרים בפנים. יגאל עבר את הבית כשהוא מוביל את השיירה, ובדיוק אז נפתחה לעברו אש. למרות שנפגע מקליעים שחדרו את המיגון שלו, הוא הספיק להשיב אש לפני שקרס. גבורתו אפשרה לכוחות שאחריו להיערך מחדש, פעולה שהובילה בסופו של דבר להצלתם של בני הזוג אדרי.

נועם אילוז, בנו של יגאל ז"ל

"רציתי להשלים את מה שהוא לא סיים"

נועם, בנו הצעיר של יגאל, גילה על מות אביו דרך סרטון שרץ ברשתות החברתיות בזמן ששהה בחו"ל. חודש לאחר מכן, למרות התנגדותה הראשונית של אימו, החליט להתגייס למשמר הלאומי. "המשפחה שלי כולה בכוחות הביטחון, אנחנו עושים את זה מתוך שליחות", הוא מסביר.

נועם שואף להגיע בסופו של דבר ליחידת החבלה, באותו מסלול שבו צעד אביו. "זה צובט לי, למה הוא היה ראשון?", הוא תוהה בכאב, אך מיד מוסיף: "אבל אני לא מופתע. הוא תמיד בחר להגן". רנ"ג יגאל אילוז הותיר אחריו מורשת של אומץ לב, ענווה ושליחות שחקוקה על מצבתו: "טוהר אהבתך וצניעותך יאירו דרכנו".