איך מכילים את עוצמת האסון? עצות מועילות, לא רק להורים

קשה לעכל את עוצמת האסון, השכול וההפתעה. קשה לעכל את עוצמת הרוח והאחדות והגבורה. איך מתפקדים? איך מכילים את כל זה? חמותי מנחת ההורים זיוה מאיר ("אמא מאיר") כתבה בימים אלה כמה עצות. לדעתי הדברים מתאימים לא רק להורים:

1. קודם כל לבדוק מה איתי. לדאוג לעצמי, לחוסן שלי. אחרת איך אדאג לילד? קחו נשימה לפני שאתם רצים לדבר עם הילדים.

2. לא לשקר לילדים. להפסיק להגיד "הכל בסדר". כמובן שלא לחשוף אותם לכל הפרטים הקשים, אבל לא לשקר.

3. לתווך. הילדים לא תמיד מבינים. ילדה אחת הבינה רק אחרי הסבר של אימא שלה שהבום שהיא שומעת הוא הפיצוץ של הרקטה בשמיים על ידי כיפת ברזל. "זאת אומרת שהבום זה טוב ולא מפחיד", אמרה מיד הילדה, וכל היחס שלה לבום השתנה. וכשמדברים עם הילדים – לנסות להיישיר מבט לעיניים שלהם, ולא לסלולרי. 

4. לראות סרטונים מפחידים זה ליצור טראומה לעצמכם ולהם. תחליטו אם אתם רוצים ליצור טראומה בקליק.

5. לעשות. העשייה מחזקת, משחררת, מחברת. 

6. בזמנים כאלה, לפעמים עוזר שיש לנו פסוק או מנטרה או משפט שהולך איתנו, שאנחנו אומרים לעצמנו בראש ברגעים קשים. מישהי סיפרה לי שבימים אלה היא שרה לעצמה הרבה את המשפט "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". חמותי סיפרה שהפסוק שהולך איתה הוא "יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה". לדבריה, אלוקים מצפין ושומר אותנו איתו בסוכה גם בימים רעים. לא הובטח לנו בית מפואר או מלון רגוע. זה מסע בסוכה רעועה, שקמה ונופלת וקמה, כבר אלפי שנים. גם ברגעים קשים אנחנו לא לבד, אנחנו ביחד, מוצפנים. האם יש לכם ציטוט מחזק שהולך איתכם?

7. לקחת רשימות כללים בערבון מוגבל, גם את הרשימה הזו. לא לנסות להיות מושלמים, לסמוך על עצמנו ועל האינסטינקט ההורי שלנו.

בשורות טובות.