הרב יצחק זילברשטיין

"אני לא מוכן שיהיה ביטול תורה על חשבוני" אמר, ולעיניהם הרוגזות של כל מאות המשתתפים, קם ויצא בבושת פנים

"ריבונו של עולם, אם רצית ליטול את נשמתי ממני – הלא היה בידך לעשות כן בכל רגע ורגע מהחמש שנים האחרונות ששהיתי במחנות המוות, ומשלא עשית כן, משמע שבחרת ליתן לי את הזכות להישאר בחיים, ואיך אם כן אמות עכשיו, אחרי שעברתי את כל התלאות והייסורים..."

והנה, בני המשפחה שבו לביתם, ולא עוברים ימים רבים, וברגע אחד הפך התלמיד חכם לעשיר. כיצד? - נפטר לו דוד ערירי בחו"ל, וטרם פטירתו השאיר לאחיינו התלמיד חכם ירושה מכובדת

"אתה יודע מה – אמר האיש – אשלם לך פי-שניים מהסכום שתרוויח מכל החמשה, אם על כל תספורת אתה מקבל שלושים שקלים, ועל כל החמשה מאה חמישים, אם כן אתן לך שלוש מאות..."

"מה עשית לי", צעק וזעק מרה, "לאן נעלמה הפאה שלי?! גרמת לי לעבור על איסור חמור של השחתת פאת הזקן... איני יכול להציג מעתה את פניי ברחוב!"

הגאון החביא את המדליה באחת ממגירותיו, ולאחר הסתלקותו מצאו בני הבית את המדליה, ולא הבינו פשר הדבר, עד שרבה של מצרים סיפר את השתלשלות העניין

לאחר ההלוויה פנה אליו אחד ממשתתפי ההלוויה, שהבחין בבכי התמרורים שלו, וביקש לברר: 'מי אתה? מה הקשר שלך למנוח?'

'אנו, התפללנו שחרית, מוסף, גם שמענו שיעור מהרב, ומדברים בלימוד, והיהודי הזה עדיין לפני ברכות התורה...'

אמרה הבת לאביה: "אין לי שום התנגדות לשידוך עם משפחה עשירה, רק דבר אחד חשוב לי – שיהיה בחור שיושב ולומד!"

ביום מן הימים, עלה בליבו של ראובן חשד, שעיכוב הצעות השידוך של בתו, נובע מחמת הסכסוך שלו עם שכנו, שמעון. יתכן מאוד, חשב ראובן, שהיות ואנו גרים בשכנות, הבירורים עוברים גם דרכו של שכננו היחיד בבניין, שמכיר את משפחתנו היטב

מי היה ה'רופא הכירורג' הראשון בעולם? והיכן מצינו אבא אמא ובן, בני אותו גיל? מספר חידות מעניינות בתנ"ך ותשובות בצידן

כעבור שישים יום, מגיע הלווה למשרדו של איש העסקים, ומיד בהיכנסו החל להתייפח בבכי, 'מצבי הכלכלי התדרדר מאוד, אני במצוקה נוראה ועמוס בחובות, אנא תרחם עליי'...

באותו ערב אכלו הבחורים את הלחמניות. אלא, שלאחר מכן התברר שהלחמניות כלל לא היו מיועדות לחלוקה, ובטעות הונחו לצד דלתו של ראובן...

למרבה הפלא, הגנב לא התרגש במיוחד מהתביעה נגדו: "לא גנבתי מאומה – הצטדק – שהרי המכשירים שעמדו לשריפה, היו הפקר גמור, ולא מן הנערים זכיתי בהם אלא מן ההפקר!"

וכאן אירע דבר מזעזע ביותר. כאשר פתחנו את דלת הבית, קפאנו על מקומנו... הבית התמלא בעשן, כשכל המשפחה ישנה בשלווה על מטתם. רצתי אחר מקור העשן, והבחנתי בשמיכה המכסה את אחד הילדים הקטנים שבוערת באש

פשוט מאוד, המוצא סיפר כי במוצאי שבת מצא באוטובוס הבין-עירוני, ארנק עם הרבה כסף מזומן, חיפש פרטים מזהים אודות בעליו, ולא מצא שום פרט, מלבד פתק אחד קטן - שטר ההלוואה... בשטר מופיע שמי המלא, ואז חיפש בספר הטלפונים את השם הזה, עד שהגיע אלי... הוא התעניין אם ידוע לי אודות בעל הארנק

יש לך שלוש שעות לבכות ולצעוק... אף אחד לא שומע אותך כאן – רק הקב"ה. תבכה תצעק ותתחנן..."

האיש תיאר באופן מזעזע את מצב שלום ביתו המעורער במשך שנים ארוכות, ואת היסורים הקשים שמלפפים אותו ואת אשתו בגין חורבן ביתם...

התשובה לכך היא, שהלא תראה, כי היין שהוא במרתף, ומונח בחבית סתומה, והנה בעת שדורכים את הענבים בגת, אף שהיין שבחבית רחוק מאוד ממקום הדריכה, הוא מתנועע מאליו, והוא פלא!

"כיצד אתם מעיזים לעשות איפה ואיפה?! אם שנינו הזקנו יחד, הרי שעלינו לשלם שווה בשווה!...". חשב-השכר הגיב: "אַפְנה את התלונה לבעל המפעל, והיא תטופל"