הרב יצחק זילברשטיין

"כל היום כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצוות ומלין מיד בבוקר", ולכן חשבתי שבע"ה אקיים את הברית בשעת בוקר מוקדמת

באחד הימים, יצא ראובן לפגישה עסקית, ולקח עמו צרור של אבנים יקרות כדי למכרן. את צרור האבנים היקרות החזיק בידו, ולפתע, אירע אסון - הגיח שודד אלים, חטף מידו את האבנים, ונמלט מהמקום

האם הם צריכים להחזיר לשמעון את כספו, כיון שאחרי הכל לא נזקקו לכסף שנתן, או שמא יוכלו להשאירו בידם, ובפרט לאור העובדה שגם כעת הם זקוקים לכסף, כי הפרוטה אינה מצויה בכיסם?...

הבעל בא ומבקש לשאול: לאחר שנראה בעיני כי לכאורה אני ממצה את ההשתדלות הנצרכת למען רעייתי (ביחס חם ואוהב, ברכישת מתנות וכו'), ובכל זאת זוכה ליחס אכזרי מצד אשתי ה'קשה' - מהיכן אפוא אוכל לשאוב חיזוק, ולא ליפול חלילה לזרועות הייאוש והעצבות?

האם מותר ליהודי לשתף פעולה עם השלטונות שקבעו כך, או שמא יש להימנע מלקרוא לאסיר במספר כדי שלא ימחה שמו האמיתי?

מתי הנושא אשה מברך בשעת הנישואין על אשתו החדשה "דיין האמת"? ולאיזו מן הברכות שאנו מברכים בכל יום, זכינו בזכות מלחמת המלכים? מספר חידות מרתקות בדיני ברכות, ותשובות בצידן

הדם אזל מפניי, רגליי כשלו. חשתי אימה וחרדה, פחד ואי-נעימות נוראה! כמה דקות ארכו לי כדי להתאושש חלקית. מה אני עושה עכשיו? מה אומר לעשיר?

הגוי לא התרגש כלל, חייך והשיב בביטחון: 'החמאה משביחה מאוד את התבשיל, לאחר שתטעם תבין...'

והנה, לאחר שמירה קפדנית על הדיאטה במשך חודשים ארוכים, האיש אכן ירד במשקל באופן מדהים, ולעת עתה היה נראה שהדיאטה הצליחה מעל ומעבר!

"קראו לי לתקן מקררים בחנות בשר גדולה. כשהגעתי למקום, הזדעזעתי לגלות כי מדובר במעדנייה שמוכרים בה דבר-אחר (חזיר)..."

האם מותר לי להיכנס למקום המתועב על מנת להתפנות, שהרי שנינו (שו"ע או"ח סי' ג' סי"ז) "המשהה נקביו, עובר משום בל תשקצו"; או שמא לא אכנס, משום חשד הרואים וחילול ה', כאשר יראו יהודי בעל חזות חרדית נכנס למסעדת הפיגולים, ולכן עלי להמשיך בנסיעה עד שאמצא מקום אחר?

"אני מבין שהכלב צריך לאכול, אבל מדוע מנה כל כך יקרה?! אתן לך עצמות ושיירי מאכל". פתח עלי שתי עיניים תמהות והשיב: "וכי זה הגון לשבת לצידו ולאכול מנה מכובדת ולו ליתן עצמות ופסולת מאכל?!..."

"כדי להצליח במלאכה מורכבת זו, יש לדעת שלושה כללים: הכלל ראשון – אם אתה רוצה לסובב אותו (את הסוס), אל תעקם אותו בבת אחת, אלא לאט לאט, רק אז תצליח להגיע למטרה הסופית.

השודד נאות לבקשה, וירה לעבר המעיל צרור יריות. הסיר האיש את כובעו, והתחנן: "אנא, ירה כבודו גם בכובע...", תלאו על הענף, והשודד ירה גם בו כמה יריות

באחד הלילות, בעיצומו של המאבק על הכשרות, נראתה לו בחלומו דמות הדורה, שציוותה עליו ללכת וללמד את הלכות שחיטה הסבוכות, את המיניסטר הגוי, שהיה הבורר במאבק על השחיטה!

ממשיך הבן לספר, ראיתי בעיניי כיצד חכם עדיף מנביא, המראה שאבא דמיין היה מדוייק לחלוטין. הגענו לפרוזדור המחלקה, שהיה ריק לגמרי, ורק בסופו נראתה דמות של אותו אב שכול, יושב מחוץ לחדר הלידה כשראשו היה מונח בין ברכיו

"יסלח לי כבודו, אך נדמה לי שהארגז שייך לי, הרי הוא הגיע הודות ליין שלי, ואילו היה מתגלה קלקולו אצלי, גם אני הייתי דורש בגינו פיצוי"

"אבל מדוע שתקת אמש ולא אמרת לי מאומה?" התרעם ראובן. משיב שמעון: "הלוא ידוע לך שבשבת קודש אסור לדבר על כסף!..."

בן זה הגיע כאמור יחד עם אביו לביקור בארץ הקודש, וכשראה האב כי טוב הוא, ולאחר שהתבשם מהאוויר והאווירה של חברון, החליט - כצעד ראשון בדרך להשתקעותו המוחלטת בארץ ישראל - להשאיר את בנו בישיבת חברון, כשהתכנון הוא שבתוך מספר חודשים תגיע כל משפחת וקסלר לתקוע יתד בארץ ישראל

הכהנים סיימו "ש-ל-ו-ם", ראובן פקח עיניו, ו...שקית הנעליים אינה לפניו! העשיר וראובן החלו בחיפושים קדחתניים, אך השקית לא נמצאה