הרב יצחק זילברשטיין

עמדתי נבוך ואובד עצות, והחלטתי לשאת עיניי למרום, וביקשתי מה' יתברך שיעזור לי למצוא מקום תפילה, ולפתע נופלות עיניי על ביתן של טלפון ציבורי

והנה, ביום שישי אחד, ראובן ביצע רכישה ב-500 שקלים, ולאחר ששילם, הבחין שעל עגלתו של הקונה שמעון, מונחת קבלה על סך 1000 שקלים. ראובן חמד לצון, ומבלי ששמעון ישים לב, החליף בזריזות בין הקבלה שלו לקבלת חבירו...

"מכיון שכבר התייאשת מהאופניים לגמרי, שהרי הפקרת את הכרטיס וזרקת אותו לפח, והאופניים הגיעו לכאן רק מכוחי – ממילא הן שייכות לי!"

ובכן, המכירה נפתחה, ומאלפיים שקלים ואילך, נותרו רק ראובן ושמעון, שהמשיכו להתחרות לבדם, כשכל אחד מוסיף על סך חבירו, עד שלבסוף שמעון נקב בסכום המירבי - 4000, וזכה בכיבוד המיוחל...

'איני עולה לעליית חמישי אלא לשישי, שכן אני הוא זה שזכה בברכות...'. לעומתו קם שמעון ואמר: 'אני קניתי שישי, ואתה חמישי, ומה פתאום שתעלה במקומי!'

האכזבה והתסכול בבית המשפחה היו קשים. ראובן מיהר להתקשר לבטל את כרטיסי הטיסה ואת הזמנת החדר בבית המלון היוקרתי, וכאן נודע לו שיצטרך לשלם דמי ביטול...

אחד ההורים שבא עם בנו לשיעור, חרד היה לשלום בנו, ומצא עבורו 'מרחב מוגן' – תוך כדי צפירת האזעקה האיש רץ לעבר ארון הקודש, שבו מונחים ספרי התורה, והניח שם את בנו הקטן

"אם תימָּנע מלנגן, אגיש נגדך תביעה גדולה לבית המשפט, בגין פיצוץ האירוע שאתה אחראי לו, ותשלם על כך ביוקר!"

'אין שום בעיה, אך עליך לשלם את שכרנו, כי אילו היית מודיע על הביטול בזמן סביר יותר, ולא יום לפני האירוע, הרי שהיינו נשכרים לנגן בשמחה אחרת'

היכן מצינו שצריך אדם ללמוד 100 הלכות בכל יום? והיכן מצינו שמוטב לאדם שלא ליזהר מאכילת דברים המביאים לידי שכחה? מספר חידות מרתקות בענייני קיום המצוות, ותשובות בצידן

בשבת בבוקר שקל המהרש"ם בדעתו האם לספר לאותו אברך אודות חלומו או לא. לבסוף גמר בדעתו שיעשה לעצמו סימן – אם יגש אליו האברך אחר התפילה, אזי יספר לו את חלומו, ואם לא יגש, לא יספר לו כלום

שאלתי את שני הנוסעים החדשים, 'הלא הייתם מגיעים בהליכה רגלית, ומה פתאום הצטרפתם לנסיעה בעגלה?!'

הבלוק ניפץ בעוצמה את שמשת הרכב הקדמית, ועיקם את ההגה, כך שכעת לא ניתן כלל לנסוע ברכב

ומה קרה כעת? באותו ערב, שכן נוסף, יהודה שמו, פגע בטעות ברכבו של ראובן! היכן? ב...פנס השמאלי! גם יהודה התחייב לראובן 'אשלם את מלוא הנזק'.

"אפתח את המזוודה רק בתנאי אחד - שתשלם לי את מלוא דמי הנסיעה - 300 שקלים!", ונימק את תביעתו: "הרי אילולא התגנבת לכאן, היית צריך לשכור מונית נוספת ולשלם לה את הסכום!..."

אם אבא אומר – מי אני שאביע את דעתי?! אבא אמר לשכב שוכבים, להרים את החולצה מרימים!

"אני לא מוכן שיהיה ביטול תורה על חשבוני" אמר, ולעיניהם הרוגזות של כל מאות המשתתפים, קם ויצא בבושת פנים

"ריבונו של עולם, אם רצית ליטול את נשמתי ממני – הלא היה בידך לעשות כן בכל רגע ורגע מהחמש שנים האחרונות ששהיתי במחנות המוות, ומשלא עשית כן, משמע שבחרת ליתן לי את הזכות להישאר בחיים, ואיך אם כן אמות עכשיו, אחרי שעברתי את כל התלאות והייסורים..."

והנה, בני המשפחה שבו לביתם, ולא עוברים ימים רבים, וברגע אחד הפך התלמיד חכם לעשיר. כיצד? - נפטר לו דוד ערירי בחו"ל, וטרם פטירתו השאיר לאחיינו התלמיד חכם ירושה מכובדת

"אתה יודע מה – אמר האיש – אשלם לך פי-שניים מהסכום שתרוויח מכל החמשה, אם על כל תספורת אתה מקבל שלושים שקלים, ועל כל החמשה מאה חמישים, אם כן אתן לך שלוש מאות..."