חלום הפלא של המהרש"ם

סיפר המגיד הירושלמי הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, על זקנו הגאון המהרש"ם זצ"ל, שפעם אחת חלם בליל שבת קודש, שהוא עומד בבית דין של מעלה, ורואה איך דנים שם אברך אחד מבני קהילתו, על אשר חילל את השבת במלאכת איסור, ונגמר דינו של אותו אברך למיתה בידי שמים בשל עוון זה.

בשבת בבוקר שקל המהרש"ם בדעתו האם לספר לאותו אברך אודות חלומו או לא. לבסוף גמר בדעתו שיעשה לעצמו סימן – אם יגש אליו האברך אחר התפילה, אזי יספר לו את חלומו, ואם לא יגש, לא יספר לו כלום.

לאחר התפילה, עזבו המתפללים את בית הכנסת, ונשאר המהרש"ם ללמוד את פירושו של האור החיים הקדוש על פרשת השבוע. והנה, לפתע ניגש אליו אותו אברך וברכו 'גוט שבת'.

אמר לו המהרש"ם שימתין לכמה רגעים כי רוצה לשוחח עמו על עניין מסויים. לפתע פרץ האברך בבכי, והחל לספר את אשר אירע עמו אמש, בכניסת השבת. האברך סיפר שישב ביום שישי ועסק בסוגיה עמוקה, ומקטרו בידו, וכך המשיך ללמוד, ולא שת ליבו שבינתיים כבר שקעה החמה והתקדש היום, והמשיך לשאוף בפיו מהמקטרת תוך כדי שמעיין בתלמודו. פתאום הבחין שכבר נכנסה השבת, ונבהל מאוד על שנכשל בעוון חמור של חילול שבת. ולכן בא כעת לרב לבקש דרך תשובה וכפרה על מעשיו.

סיפר לו המהרש"ם אודות חלומו אמש, והתפרץ האברך בבכי מר ובדמעות שליש. הרב הרגיעו, וסידר לו פדיון נפש ותיקון תשובה (המבואר בפוסקים באו"ח סי' של"ד), ואכן נשאר האברך בחיים (אוצר פלאות התורה).