’משלא מצאתי מקום להתפלל החלטתי להיכנס ל...ביתן הטלפון הציבורי’

אל מו"ר שליט"א נשלח מכתב מאת יהודי שמבקש לשאול האם עליו לשוב בתשובה מחמת מעשה שעשה:

בעת שהותי בחו"ל, נקלעתי לרחוב הומה אדם, והבחנתי שהשקיעה קרובה, ועדיין לא התפללתי מנחה. נודע לי שבכל האזור לא קיים בית כנסת, וחשבתי בליבי, שלהתפלל כאן ברחוב, למול עיניהם של הנכרים, זה לא שייך, כי אראה בעיניהם כחריג ומוזר, ויתכן גם שיעברו כאן אנטישמים והדבר יעורר את זעמם.

עמדתי נבוך ואובד עצות, והחלטתי לשאת עיניי למרום, וביקשתי מה' יתברך שיעזור לי למצוא מקום תפילה, ולפתע נופלות עיניי על ביתן של טלפון ציבורי. נכנסתי אל התא הטלפוני, הרמתי את השפופרת, ועשיתי עצמי כאילו אני מדבר עם חברי בטלפון, אך למעשה דיברתי עם בורא עולם...

לאחר כמה רגעים, נעצר בסמוך לדלת הביתן נכרי, שביקש לשוחח בטלפון, ונאלץ להמתין שאסיים את 'שיחתי' עם הרבש"ע. עמדתי נבוך ולא ידעתי כיצד לנהוג, כי מצד אחד אני נוהג להאריך בתפילתי, כשמונה דקות, ומאידך, הנה עומד וממתין כאן נכרי קצר סבלנות.

בשלמא אילו העומד בתור היה יהודי, הייתי מתפלל בשלווה כדרכי, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה, אבל כעת, שאין זה יהודי אלא נכרי, אולי מכיון שאינו בערבות, ממילא אצטרך לסיים מיד, ולתת לו לגשת לטלפון. במיוחד הציק לי המצפון, כיון שחברת התקשורת לא העמידה את הטלפון לצורך תפילות, אלא לשיחות טלפון של העוברים ושבים, וממילא מבקש אני לשאול, האם מותר לעכב את הנכרי מההשתמשות בטלפון הציבורי, שנועד לצורך שיחות בין בני אדם, ולא לשם תפילות לבורא העולם?...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

כתב ה'מסילת ישרים' (פ"א ד"ה ואם תעמיק): "ואם האדם נדבק בבוראו, ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבוד בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו, כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם, בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך".

נלמד מהדברים, שכאשר יהודי עומד ומתפלל מנחה, והאפשרות היחידה שלו לעשות זאת היא באמצעות מכשיר הטלפון, הרי שהמעשה הזה מסייע גם לגויים, ולכל העולם כולו. וממילא רשאי האיש להמשיך בתפילתו בביתן הטלפון, אלא שכדאי שלא יאריך הרבה בתפילתו. (וע"ע בחזו"א או"ח סי' קי"ח סק"ה). 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.