בואו נמצא חיים ושמחה – בכל מקום שאליו נתגלגל

פרשת ויחי מסיימת את חומש בראשית, ומגלה שתכלית כל ספר בראשית – אחת היא: ללמד אותנו שהמשימה שלנו בעולם הזה היא למצוא חיים ושמחה בכל מקום שאליו נתגלגל אי פעם.

מבואר בדברי חז"ל במדרש רבה, ובזהר הקדוש לפרשה זו, שאותן שבע עשרה שנים (כמניין טוב) היו עיקר ימי חייו, שחי בשמחה ונחת.

"ויחי יעקב בארץ מצרים" – עד לפרשה שלנו, יעקב אבינו לא נקרא "חי". הוא אף אומר לפרעה ש"מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מ"ז, ט').

כשהוא יורד למצרים, הוא מרגיש חיות ורוח הקודש חוזרת אליו.

כותב הזוהר הקדוש: "בֹּא רְאֵה, לֹא זָכָה (יעקב) לְבָרֵךְ אֶת אֶחָד מִבָּנָיו וְלֹא הָיְתָה בְּיָדוֹ רוּחַ לְבָרֵךְ אֶלָּא בְּמִצְרַיִם, כְּשֶׁבֵּרַךְ אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּסוֹד, וְסוֹד" (בראשית מ"ב).

והזוהר מגלה מה הסיבה שדווקא במצרים שורה עליו השכינה: ("'וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ' – בּא רְאֵה שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַנְּבוּאָה אֶלָּא לִשְׁבוּרֵי הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת").

כותב דוד המלך בתהילים (ל"ד, י"ט): "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ".

כלומר, יהודי נבחן דווקא בזמן של ירידה ל"מצרים", בזמן של משבר. המשבר, בשונה מ"שבר", מייצג בלשון המקרא וחז"ל את מקום מושבה של היולדת, והוא בעל פוטנציאל צמיחה. נמצא שמצרים אינה רק מקום גיאוגרפי-היסטורי, אלא סמל למצרי הנפש הקיימים בכל פרט ובכל דור. ניתן להפוך את השבר למשבר, במובן של לידה חדשה, כאשר אז מתממשת האמונה בשם יתברך. כיהודים מאמינים – השמחה אינה מוגבלת רק לזמני הצלחה ועיתויי שגשוג, אלא נקודת השמחה קבועה בעצם ההוויה  שלנו כיהודים, שמודים על הטוב הגלוי ועל הטוב ה"נסתר". גם אם משהו נראה לא טוב, הוא בוודאי לטובה.

השמחה של היהודי היא גילוי אלוקות בתוכו, היא קניין שאמור להחיות את הנפש תמיד, בכל מצב. מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, אומר רבי נחמן!

יש משל יפה בעניין זה על מלך שציווה לשים את בנו בחדר סגור וחשוך, בלי פתחים, בלי חלונות, בלי טיפת אור, חושך מוחלט. עברו ימים. הבן ישב ובכה: "אבא, למה? מה עשיתי? למה שמת אותי פה?", ולא נתנו לו תשובה. לבסוף, האב נתן לשרים שלו רשות להכניס אליו פנס, שיראה את החדר. כשנכנסו עם הפנס, הבן גילה שהוא נמצא בחדר מלא באוצרות. הדברים הכי יקרים, הכי מיוחדים, נמצאים שם. האבא רצה לתת לו את כל זה, אך רק לאחר שהבן יעבור את המשימה הזו, "להיות במקום סגור וחשוך", ולהאמין שאבא רוצה בטובתו, וכך יוכיח שהוא ראוי להם. כך הקב"ה שם את הנשמה שלנו במקום חשוך, בתוך גוף, הכל בשביל הניצחון האמיתי – שננצח את החושך ונחיה מתוך אמונה ושמחה.

כל אדם יכול, בכל יום ויום, לרדת למצרים, לחיות ב"עלמא דשקרא" ולהיות "עבד" של משהו (של כבוד, של מסכים, יצרים וכו').

מצרים היא לא רק מקום פיזי, אלא מצב תת מודע של מצ"ר (מצב רוח רע, נפול), המתיישב בתוך הנפש.

הנביא ישעיהו מתאר את דרך היציאה של האדם ממצרים אל הגאולה בפסוק "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף". "כי בשמחה תצאו" – ממה תצאו? מכל הצרות.

פרשת ויחי מלמדת שתכלית חיינו היא למצוא חיים ושמחה בכל מקום שאליו נתגלגל אי פעם. את קריאת הפרשה המסיימת את חומש בראשית מסיימים ב"חזק חזק ונתחזק", מה שאומר שבוודאי נקבל את כל כוחות הנפש מהאבות והאמהות שסללו לנו את הדרך. יהי רצון שנשאב כוחות וחיות מפרשת ויחי.

לתגובות: hedvalev55@gmail.com