סיפורים אישיים
באפלת אושוויץ: זו הבקשה של בן ה-17 שגרמה לרבי מצאנז לפרוץ בבכי
בתוך הגיהנום של מחנה ההשמדה, נער מותש מבקש תורה ולא חיים: סיפור מפתיע ומרגש על אהבת תורה וכוחות נפש נדירים של נער גלמוד, שזכה לצאצאים גדולי עולם
- נעמה גרין
- פורסם ד' טבת התשפ"ו
הגאון רבי משה ווייס זצ"ל, שהלך לעולמו לפני כעשור, זכה למה שלא זכו גדולים וצדיקים, אבל בל נקדים את המאוחר.
רבי משה היה בחור כשגלה לאושוויץ שם היה בודד וגלמוד, שריד בודד ממשפחתו. ביום מן הימים שמע שבאגף השני של המחנה נמצא האדמו"ר מצאנז - קלויזנבורג, ומאז לא משה ידו מידי הרבי.
כשהגיע השחרור המיוחל, נותר רבי משה עם הרבי שביקש ממנו לסייע לו במצווה חשובה שכללה מאמץ פיזי לא פשוט, ור' משה אומר לעומתו: "רבי, איני יכול! העניין קרוב כבר לפיקוח נפש כוחותיי אינם מאפשרי לי!!!"
"דע לך", הבטיח הרבי, "שלא יאונה לך כל רע מן המצווה הזו, אני מבטיח! ומלבד זאת, כל שתשאל ממני כעת - אבטיח לך, ובלבד שתמשיך במלאכת הקודש!"
"בסדר, רבי, יש לי בקשה!" הזדקף לפתע הבחור.
- "והיא?"
- "אני רוצה ברכה שכל הילדים שלי ידעו את כל התוספות בש"ס!!!"
עיניו של הרבי מצאנז התמלאו בדמעות: "אשריך ואשרי חלקך שזהו מבוקשך בשעה כזאת, אני מברך אותך שתזכה לראות בהתגשמות משאלותיך!" אמר הרבי בהתרגשות. ושוב המשיך הנער במלוא המרץ במלאכת הקודש ביתר שאת.
מעט יותר מ-70 שנה אחר כך, בנר ג' דחנוכה תשע"ו, עמדו סביב מיטתו של רבי משה ווייס זצ"ל שבעת בניו הנודעים בכל קצווי תבל כגאוני תורה, מורי הוראה ומרביצי תורה, הבקיאים לא רק בכל תוספות בש"ס אלא בכל מכמני התורה, כפי שהגדיר אותם בעל ה"שפע חיים" מצאנז: "שבעה קני המנורה"...
הרב זמיר כהן ב-3 דקות שאתם חייבים לעצמכם:
