כשנתניהו מדבר על חשיבות לימוד התורה, מדוע צריך להקשיב לו?

במסגרת דיון מיוחד שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת, נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו דברים נרגשים על חשיבות לימוד התורה, והצהיר כי "בלי עולם התורה לא היינו מתקיימים פה". היו מי שביטלו זאת כאמירה פוליטית גרידא, שנועדה כדי לרצות את המפלגות החרדיות. אך כדי להבין את עומק דבריו, יש לצלול אל המטען ההיסטורי והאינטלקטואלי שספג בבית אביו, ההיסטוריון המנוח פרופ' בנציון נתניהו. עבור מי שגדל בבית שבו ההיסטוריה היהודית אינה רצף של תאריכים אלא מאבק קיומי מתמשך, האמירה הזו אינה הצהרה פוליטית – היא אבחנה אסטרטגית.

כבר ב-1996, חודשים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בפעם הראשונה, סימן נתניהו את האויב החדש-ישן. בעוד שהרצל זיהה ב-1897 את האנטישמיות כאיום המרכזי, נתניהו קבע מאה שנים לאחר מכן כי "כיום ההתבוללות היא האיום הגדול ביותר העומד בפני היהודים". לאורך השנים, בנאומים בקונגרס הציוני ובשיחות סגורות, הוא חזר והתריע מפני היעלמותן של קהילות יהודיות ליברליות בתפוצות. הדאגה שלו אינה מבוססת על תחושת בטן, אלא על מספרים מצמררים.

המומחה לדמוגרפיה, פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה, מציג נתונים שצריכים להדיר שינה מעיני כל יהודי: בשנת 1900 מספר היהודים ברחבי העולם עמד על 12 מיליון. בשנת 1940 טיפס מספרם ל-18 מיליון נפש. השואה הכריתה שליש מעמנו, מה שהוריד את מספר היהודים לסביבות 12 מיליון. על פי קצב הגידול הטבעי, היינו אמורים למנות היום לפחות 24 מיליון יהודים, אולם בפועל אנו עומדים על כ-15 מיליון בלבד. לאן נעלמו 9 מיליון יהודים? הם לא נרצחו במלחמות ולא עלו בעשן הכבשנים, הם פשוט התפוגגו אל תוך העמים שבתוכם חיו. הם התבוללו.

כאן טמון הקשר הישיר לעולם התורה. נתניהו מבין, כי הפתרון היחיד לסחף הדמוגרפי הזה הוא חיזוק הזהות היהודית. מדינת ישראל היא ההוכחה החיה לצדקת הטיעון: בניגוד לתפוצות, בישראל תופעת ההתבוללות כמעט אינה קיימת והזהות היהודית חיה ובועטת בהשוואה לכל מקום אחר בעולם. אך מהו הסלע היצוק שעליו נשענת זהות זו?

התשובה נמצאת אצל האנשים שמתמסרים בכל כוחם ללימוד התורה. הם חיל המשמר של הזיכרון הלאומי. כפי שהתורה שמרה על עם ישראל לאורך אלפי שנות גלות ופרעות, כך היא משמשת כיום כבלם העיקרי מול תהליכי השחיקה התרבותיים. ללא עולם התורה, הזהות היהודית הייתה נחלשת עד כדי סכנה ליכולת ההישרדות שלנו כעם.

כאשר ראש הממשלה אומר שצריך גם לומדי תורה וגם מתגייסים, הוא אינו מנסה לרצות את כולם, אלא מגדיר את משוואת הקיום הישראלית. עולם התורה אינו מהווה נטל על המדינה – אליבא דאמת הוא תעודת הביטוח שלה נגד היעלמותה. בלי הידיעה מי אנחנו כיהודים ומאין באנו – ידיעה שנשמרת באדיקות בין כותלי בתי המדרש – לא יהיה לנו הכוח, וגם לא ההצדקה המוסרית, להילחם על קיומנו כאן. בראייה היסטורית רחבה, עולם התורה הוא היסוד שמאפשר לנו להמשיך ולהתקיים בארץ ישראל, לא רק במקלט פיזי, אלא כחוליה חיונית בשרשרת הדורות של עם הנצח.