חינוך

במרכזם ישב מלמד צעיר, בעל פנים מאירות ונעימות. לא היה בו שמץ מן התקיפות של מלמדים קודמים, לא מן הקשיחות ולא מן הזעף. הוא היה יושב איתם, קרוב, מדבר בלשון רכה, כמו אח גדול, כמו אב לבניו

לילדים, שחיו בפחד תמידי, הוא היה מגדלור. הוא שר עמם "אני מאמין" בלחש, סיפר על משה רבנו שהוביל את העם לחירות, והבטיח שיום אחד האור יחזור. מסירותו לא הייתה רק פיזית – הוא שמר על נפשם, נתן להם תחושת משפחה בתוך ההרס

מלמטה, אנשים עמדו על הקרקע הלחה של הג'ונגל בפנמה, מביטים לשמים בהשתאות. לנגד עיניהם נגלו מטוסים שמשליכים גלים-גלים של זבובים – מבריקים, בצבע ירוק-כחול, עיניהם אדומות כתמרור. זה נראה כמעט כמו סצנה מסרט אימה

נערה בודדה מגיעה לפנימייה. שם היא פוגשת את החברה שמוציאה אותה מן המיצר, ונבנית בזכותה. עד שמשהו משתבש

כללי החינוך הרגילים לא מועילים לילדי ODD, ורק מחריבים את הקשר. אבל אפשר לתקן

הבעיה האמיתית בטנטרום היא לא הדרמה המבהילה – הבעיה היא שאנחנו נבהלים ממנה ונשאבים לתוך לופ שבו אנחנו בעצמנו פועלים מתוך סערה. ברגע שטנטרום יצא לדרך, יש רק דרך אחת לעצור אותו

יעקב אסטיוקר, אביו של החייל אליאב אסטיוקר שנהרג בעזה, מספר על דמותו של בנו, ועל הסיפורים שנחשפו רק אחרי מותו. "זה לא סתם שהקמנו לזכרו בית מיוחד לנערים, זו פשוט הייתה המהות שלו"

האשמת אחרים לא תעזור לנו להתקדם. האם בגלל מה שהם עשו ואמרו, אני צריך לסבול כל החיים?

יש כאלה שמתיישבים בפינה, כי זה הכי רחוק מהעיניים. ויש רגעים שבהם מספיק שמישהו יסתכל עליהם אפילו לכמה רגעים, כדי להזכיר להם:  אתה לא שקוף

"אתם חושבים שאתם מכירים אותי? אבל אין לכם מושג שאני גם צַפָּר מקצועי, מנגן עשר שנים בפסנתר, צייר, אסטרונום ודובר עוד שלוש שפות ברמת שפת אם: אנגלית, רוסית וצרפתית"

סיפורו של ילד יתום מרומניה שהפך למרצה להגשמה עצמית ונותן תקווה לאחרים

המרחב האישי והחיבור הרגשי לא אמורים להתנגש, אלא לבנות אחד את השני. ככה עושים את זה

אביה המשיכה לצחוק, לקחה מהארונית שליד המיטה שלי את כל הבובות שהיו מונחות שם אל כפות ידיה שלה, ושאלה, האמת די בהיגיון, "אז של מי הבובות האלה?"

אי אפשר לומר באופן מוחלט על שום דבר אם מותר או אסור, בלי לברר את הרקע: טראומות העבר, הקשר עם ההורים, עד כמה יש לילד מה להפסיד, האם הדרישה מעשית ויש לה סיכוי להתקבל

שק שינה עם אור בפנים – סיפור על תקווה, אמת, וחלום שעדיין מהדהד. האור בפנים עדיין שם

עונש מכניס אותנו למלחמה לא מודעת מול הילד. מלחמה על מעמד. על מקום. אני מנסה להראות לו שאני המחליטה, והוא מנסה להראות שדווקא הוא זה שקובע

ורבים מהם באו לרב. לבחורים צעירים, עיניים חכמות ושפתיים שואלות, לא הייתה כוונה רעה – אבל רוחם נתבלבלה. הרב שמע את שאלותיהם, חש בכאב את הסדק שנפער. ובתוך כך גמלה בלבו החלטה נמרצת

העולם מתחלק לשניים: יש את אלה שחולמים ליצור, להפיק ולשחק, ויש את אלה שהחליטו לעבור לצד השני - להפוך מצופים ליוצרים, מקהל לבמה, מצרכני תרבות ליצרני תרבות. בית הספר לקולנוע יהודי 'קורן' הוא המקום שבו המעבר הזה קורה - הכל על בית הספר החרדי הוותיק למקצועות הקולנוע והמסלולים החדשים שיפתחו השנה

מה הייתם עושים אם היה לכם חוט קסמים שמוליך אתכם דרך כל הקשיים? החלום לוותר על אתגרי החיים הוא חלום שצריך להתעורר ממנו

אפרת ברזל נזכרת במילים שכתבה לבתה לפני שמונה שנים, כשלמדה לקרוא. פרידה מבית הספר היסודי