לא להיוולד פעמיים – לחיות פעמיים: מהי הגשמה עצמית, ואיך מכוונים אליה?

"רוב בני האדם חיים חיים של שקט נואש" (הנרי דייוויד תורו). אני זוכר את הרגעים ההם. הייתי ילד קטן, יתום מאב, בן לאם אלמנה, ברחובות של רומניה האנטישמית. ה"לבד" לא היה רק בבית – הוא היה ברחוב, בגני הילדים, ובכל מקום שניסיתי למצוא בו מקום.

אף אחד לא לקח אותי להירשם לגן. אף אחד לא הסביר לי איך ממלאים טופס.

למדתי מהר מאוד שאם אני לא אדאג לעצמי – אף אחד לא יעשה את זה במקומי.

והאמת? לא היה לי זמן לרחמים עצמיים.

אבל שם, ברגעים האלו, גמלה בלבי החלטה. אולי ההחלטה הכי משמעותית של חיי: כשאגדל – אני אהיה האדם שלא היה לי. אני אקדיש את חיי לכך שאף ילד, נער או מבוגר לא ירגיש יתום. לא יתום מהורים – אלא יתום מחיים.

מהי יתמות מהחיים?

אנחנו רגילים לחשוב על יתמות כמצב שבו חסר הורה פיזי. אבל עם השנים הבנתי שיש יתמות מסוג אחר – יתמות פנימית. זהו מצב שבו אדם חי את חייו בלי לדעת למה. בלי תחושת שליחות. בלי התרגשות. בלי שהוא באמת מחובר לעצמו.

זה יכול להיות תלמיד מצטיין בישיבה, עורך דין מצליח או אימא לתשעה ילדים – שמבפנים חשה ריקנות. שקט נואש.

"האם אתה חי את החיים שלך – או את החיים של מישהו אחר?", זו השאלה הפותחת שאני שואל את תלמידי.

רבים מאתנו חיים לפי מה שצריך, מקובל, מצפים ממני, אמרו לי שזה נכון.

אבל האם עצרנו לשאול: מה באמת אני רוצה?מהו הקול הפנימי שלי? מהי השליחות שהקב"ה נתן דווקא לי?

שליחות – לא מילה של פרסומאים

חז"ל קראו לזה "בשבילי נברא העולם" (מסכת סנהדרין) זה לא פתגם נחמד – זו הצהרה קיומית.
כל אחד מאתנו הגיע לעולם הזה עם ייעוד.

הרמח"ל דיבר על "חובת האדם בעולמו" – לא סתם "בעולם", אלא בעולמו הפנימי.

כל אדם צריך לשאול: מהו "עולמי", שאותו עלי לתקן, להאיר, להשפיע בו?

יש מי שנשלח לעולם הזה כדי לחנך, יש כדי לרפא, יש כדי לבנות בתים – ויש כדי לחזק נשמות.

ההבדל בין הצלחה להגשמה

אחד השיעורים הכי חשובים שאני מעביר עוסק בשאלה: מה ההבדל בין הצלחה חיצונית – להגשמה פנימית?

הצלחה חיצונית מדודה במספרים: כסף, תארים, הערכה. הגשמה פנימית מדודה בתחושת השלמות שלך עם עצמך: האם אתה קם בבוקר עם אש בלב? האם אתה הולך לישון בתחושת משמעות?

ההגדרה הכי יפה ששמעתי: "הצלחה חיצונית היא כשאחרים מריעים לך – הגשמה פנימית היא כשאתה מריע לעצמך בלב."

ומה עם החברה החרדית?

יש טענה שבחברה הדתית אין מקום לבחירה אישית. אבל האמת היא הפוכה. דווקא התורה – שהיא תורת חיים – מבקשת מכל אחד מאתנו להיות הוא בעצמו.

הרב חיים מוולוז’ין כותב ש"אם לא תהיה אתה – מי יהיה אתה?" כל יהודי הוא צליל ייחודי בתזמורת של התורה.

לא כולם צריכים להיות אותו דבר. מה שנכון לאחד – לא בהכרח נכון לאחר. מה שמדויק לך – הוא מה שהקב"ה מבקש ממך.

מילים אחרונות – או התחלה חדשה

אני לא כותב את הדברים האלה כדי שתתרגשו. אני כותב אותם כי אני רואה מדי יום אנשים מדהימים – נשים ואנשים יראי שמים, בעלי ערכים, עם פוטנציאל עצום – שהולכים עם הראש כפוף, בלי אור בעיניים, פשוט כי הם לא עצרו לברר:למה הגעתי לעולם הזה?

את זה אני מנסה לעשות היום – בכל הרצאה, בכל שיעור, בכל סדנה: לעורר את הלב, לגלות את הייעוד, ולזכור: אם אתה כאן – סימן שמישהו צריך אותך. בדיוק כפי שאתה.

"העולם כבר מלא באנשים שמתחזים למישהו, או משהו. אבל העולם מחכה לאדם אחד שיהיה באמת – הוא עצמו!".

הרב ד"ר יעקב ארנברג הוא ראש מכון ארנברג – המכון ללימודי ייעוץ נישואין ומקצועות המשפחה.