הדרך להתמודד עם לחץ וחרדה נכתבה כבר לפני מאות שנים - והיא רלוונטית מתמיד

לעיתים קרובות נדמה לנו שהעומס הוא האויב הגדול של החיים המודרניים. אנחנו מנסים להספיק יותר ולעבוד קשה יותר, אך למרות כל המאמצים, תחושת הלחץ רק הולכת וגוברת. ייתכן שהבעיה כלל אינה בכמות המשימות, אלא בתחושה שהכול תלוי רק בנו: הפרנסה, ההצלחה, העתיד ואפילו האושר שלנו. לפני מאות שנים חשף בעל הספר "אורחות צדיקים" תובנה עמוקה, שמציעה דרך אחרת להסתכל על החיים. לדבריו, האדם חייב לפעול ולעשות את המוטל עליו, אך באותה נשימה לזכור שהצלחתו אינה נשענת רק על כוחו.

כה דבריו: "צריך שיבטח בשם יתברך שיצליחהו בעסקיו, ולא יבטח על מלאכתו ועסקיו, אך יחשוב אשר מלאכתו ועסקיו הם דרך לפרנסתו מאת השם יתברך.

כמו אדם הבוקע עצים בגרזן - אף על פי שהגרזן חותך העץ, אין הכוח בא מן הברזל, אלא מן האיש הבוקע בברזל לחתוך בו העץ.

ואדם שיש לו מלאכה או איזה עסק שיהיה שמפרנס בו בני ביתו, לא יחשוב 'לולא המלאכה ההיא היה הולך לאבדון'... כי כל מעשי ידיו וצרכיו ביד האל הם, והרבה שלוחים למקום".

בעל ה"אורחות צדיקים" מצטט 3 פסוקים מהתנ"ך המוכיחים את דבריו:

• "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט" (שמואל א יד, ו).
• "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ה, יח),
• "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" (זכריה ד, ו).

נראה כי אין סתירה בין השתדלות האדם לבין הביטחון בה'. מצד אחד, האדם אינו יכול לשבת בחוסר מעש ולצפות שהדברים יסתדרו מעצמם. עליו לעבוד, להשקיע, ללמוד, לתכנן ולנצל את הכישרונות שניתנו לו. מצד שני, עליו לדעת שההצלחה הסופית אינה תלויה רק במעשיו, אלא ברצון הקב"ה.

סוד החיים הוא למצוא את האיזון הנכון: לעשות את שלנו במסירות ובאחריות, אך לזכור שיש מי שמוביל את המסע כולו. אפשר וצריך לעבוד עם שתי ידיים, אבל הלב כבר לא צריך לעבוד שעות נוספות.

אנו חיים בתקופה בה אנשים רבים מספרים כי הם חפצים לשפר בתוכם את שמחת החיים, אך שטף המאורעות בחיי היום יום וצרותיהם גורמים להם חוסר שביעות רצון מעצמם ומהמתרחש סביבם, עצבות, ואפילו תסכול וייאוש. מורנו הרה"ג זמיר כהן שליט"א סולל עבורנו את הדרך לשמחה אמיתית: