שתי המילים מהתנ"ך שכדאי לזכור בכל רגע של קושי

המשפט המנחם ביותר בתנ"ך אינו מבטיח שהכול יהיה בסדר, שהצרה תחלוף, שהכאב יירגע או שהדרך תתיישר. ובכל זאת, דווקא הוא ליווה את גדולי האומה ברגעים הקשים ביותר בחייהם.

מדובר בשתי מילים בלבד, שחוזרות שוב ושוב לאורך התנ״ך: "אל תירא". הביטו איפה מופיעות מילים אלו: כשאברהם חשש לעתידו ולזרעו, נאמר לו: "אל תירא אברם, אנוכי מגן לך" (בראשית טו, א); כשיצחק עמד לבדו בארץ זרה, שמע את אותן מילים: "אל תירא, כי איתך אנוכי" (בראשית כו, כד); וכשיעקב פחד לרדת מצרימה ולהיבלע בגלות, אמר לו בורא עולם: "אל תירא מרדה מצרימה" (בראשית מו, ג).

כשעם ישראל ניצב על שפת הים, מצרים מאחוריו והמים לפניו, ללא כל דרך נראית לעין, אמר משה את המילים שנחרתו לדורות: "אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה'” (שמות יד, יג).

גם ישעיהו הנביא קורא בנבואתו: "אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך, לי אתה". ומיד אחר כך: "כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך" (ישעיהו מג, א-ב). לא מובטח שלא יהיו מים, נהרות, אש או להבות. ההבטחה אחרת לגמרי: שגם בתוך המים והאש, לא תהיה לבד.

זהו סוד הנחמה של התנ"ך. הוא אינו מבטיח חיים בלי מכשולים, כי אם דבר עמוק יותר - שאת הקושי לא נעבור לבדנו. זו נחמה אמיתית, שאינה מתכחשת למציאות אלא נותנת כוח לעמוד בה.

דוד המלך, שטעם רדיפות ואובדן, ניסח זאת במילים שאנשים לוחשים עד היום: "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע, כי אתה עמדי" (תהילים כג, ד). גם כאן אין הבטחה שנימנע מן הגיא האפל - יש משהו חזק בהרבה: שגם שם, במקום החשוך ביותר, מישהו הולך לצידנו.

אז בפעם הבאה שהכול ייראה חסום ואפל, שווה להיזכר בשתי המילים שליוו את גדולי האומה בשעותיהם הקשות. אל תיראו - לא מפני שאין ממה לפחד, אלא מפני שאיננו לבד.