5 טעויות שאנחנו עושים בחינוך ילדים – דווקא בניסיון ללמד אותם אמונה

יש משהו קצת מסוכן במשפטים חינוכיים על אמונה. לא במשפטים עצמם, חלילה, אלא בדרך שאנחנו ההורים משתמשים בהם. אנחנו כל כך רוצים שילד יגדל עם אמונה וביטחון בה', שלפעמים אנחנו ממהרים לעטוף כל כאב בהסבר מכני מסודר. לא כל קושי דורש מאיתנו פרשנות, ובוודאי שלא בשם בורא עולם. אמונה אמיתית אינה תשובה מוכנה מראש, אלא היכולת להישאר מחוברים גם כשהתמונה עדיין חסרה.

הקומיקס "המכין מצעדי גבר", שכתב מ. ספרא, איירה רחלי דויד ויצא בהוצאת "יפה נוף", הוא סיפור עלילתי בניחוח היסטורי, שבמרכזו מסלול חיים שמתפתל שוב ושוב למקומות שאיש מהדמויות לא תכנן להגיע אליהם – וגם אנחנו הקוראים לא. תוך כדי הקריאה תפסתי את עצמי חושבת על כמה טעויות שאנחנו ההורים עלולים לעשות כשאנחנו מנסים ללמד את הילדים שלנו מהי אמונה.

טעות 1: ללמד אמונה רק אחרי שאנחנו כבר יודעים שהכול הסתדר

קל מאוד להגיד "תראו איך הקב"ה דאג לו" אחרי שאנחנו כבר יודעים את הסוף. תמיד השתדלתי להזכיר לעצמי: הקב"ה הוא לא תיבת תלונות והצעות, ואמונה אינה ציון שאנחנו נותנים לבורא עולם רק כשהסוף מוצא חן בעינינו.

זה בדיוק המצב שאליו נקלעים הוריו של התינוק אליהו. המשפחה מצליחה לברוח מבור הכלא של הפריץ, אבל במהלך הבריחה מתברר שהתינוק נשאר מאחור. ובדיוק שם, בתוך חוסר הוודאות, אביו אומר שהוא סומך על ריבונו של עולם שהציל אותם – והוא ידאג גם לאליהו.

זה ביטחון לפני הסוף הטוב. לא אחריו.

טעות 2: לחשוב שאנחנו חייבים להסביר לילד מיד למה זה קרה

אליהו נשאר מאחור. עוברות שנים. הוא גדל בביתו של איוון, הגוי הטוב, ואפילו אינו יודע שהוא יהודי. אחר כך הוא מגלה את זהותו, יוצא לחפש את הוריו, ושב ליהדות – אבל במשך זמן רב אין לו מושג מדוע חייו התגלגלו דווקא כך.

וזה אחד הדברים היפים בקומיקס: הוא לא ממהר לספק הסברים בדיעבד. רק הרבה יותר מאוחר החלקים מתחילים להתחבר. זה מה שכדאי לזכור גם מול הילדים שלנו: לא כל קושי זקוק מיד לסיבה מנוסחת. מותר לומר בכנות שאנחנו לא יודעים למה זה קרה – ועדיין יודעים מי מנהל את הדרך.

טעות 3: לבלבל בין ביטחון בה' לבין לשבת בחיבוק ידיים

הדמויות בקומיקס בוטחות – ועושות. איוון מסכן את עצמו כדי לחלץ את המשפחה, ואליהו הילד אינו מסתפק בתקווה שימצא את הוריו: הוא יוצא לחפש אותם. גם כשהסיכויים נראים קלושים, הוא אומר שאולי ירחמו עליו מן השמים וישיבו אותו לחיקם – ואז קם ויוצא לדרך.

בהמשך הוא לומד, מתקדם, ושומע לרבי יחיאל מיכל, שמזהה את כישרונותיו, ודואג לו למלמדים. המסר ברור: ביטחון בה' לא מחליף את ההשתדלות שלנו. הוא עוטף אותה.

טעות 4: לתת לאדם שמולנו יותר מדי כוח

אחד המשפטים שהכי תפסו אותי בקומיקס נאמר דווקא מתוך בור הכלא. ר' ישראל, אביו של אליהו התינוק, יודע היטב מי עומד מולו ומה מסוגל לעשות לו אותו שומר אכזרי, שונא היהודים, ובכל זאת הוא אומר:

"גּוֹרָלִי אֵינוֹ בְּיָדָיו, אֶלָּא בִּידֵי אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁהוּא מַתִּיר אֲסוּרִים".

בעיניי זה אחד השיעורים הכי חזקים שאפשר לתת לילד על אמונה. לא שאין אנשים שיכולים לפגוע בנו, ולא שאין מצבים שבהם נדמה שלאדם אחר יש כוח עצום על חיינו. אלא שגם אז, המילה האחרונה אינה שלו.

טעות 5: לחשוב שעיכוב בדרך אומר שטעינו בדרך

ופה נמצא בעיניי הלב של "המכין מצעדי גבר". אליהו רוצה דבר אחד פשוט: למצוא את המשפחה שלו, אבל הדרך שלו אינה הולכת בקו ישר. הוא נעצר כדי ללמוד, נשאר אצל צדיק, גדל בתורה, יוצא שוב לדרך, ופוגש אנשים שלא ידע שהוא צריך לפגוש. במבט שטחי, כל תחנה עלולה להיראות כמו עוד עיכוב. הקורא, לעומתו, מתחיל להבין שכל תחנה היא חלק מהמסלול.

בסיום הקומיקס, כשהחלקים מתחילים להתחבר, מגיע המשפט: "כמה נפלאות דרכי ההשגחה", ובהמשך גם התזכורת שלא להתייאש, משום שישועת הבורא יכולה להגיע כהרף עין. ואולי זו הטעות הכי אנושית מכולן: אנחנו מציירים בראש מסלול, וכשהחיים אינם הולכים בו – מניחים אינסטינקטיבית שמשהו השתבש.

"המכין מצעדי גבר" מציע לילדים מחשבה אחרת לגמרי: הדרך לא השתבשה. פשוט לא אנחנו כתבנו את המסלול.

הקומיקס המלא "המכין מצעדי גבר" זמין עכשיו לקריאה באתר עולם הילדים. רק אל תציצו בסוף – הדרך לשם היא כל הסיפור. לחצו כאן >>>

איך מלמדים ילד לוותר כשהוא בטוח שהוא צודק? >>>

האם אפשר לתת לילדים ספרי קומיקס מותחים מבלי לפגוע בנפש שלהם? >>>

כך תגרמו לילדים לספוג אמונה וביטחון בלי להטיף להם אפילו לרגע >>>

הילד באמת לא אשם במה שקרה. האם בכך מסתיימת גם האחריות שלו? >>>