יהדות

והיה רב הקהילה מרים את הספר היקר, עטוף בכריכת עור מהוהה אך מכובדת, פותחו ביראה, ומכריז: "נפנה נא אל ספר מנהגים דק"ק וורמיישא!". וכך, כל שאלה, קטנה כגדולה, זכתה למענה מדויק בספרו של האיש שמנהגיו נעשו מופת בקהילות אשכנז: רבי יוזפא שמש

רבי אליהו שלף מתיקו צרור דפים והניח אותם לפני רבי אליעזר. "אלו דפי ספר 'דרכי משה', שהעתקתי והגהתי מחדש", אמר לו. רבי אליעזר התיישב, קרא בעיון שורה אחר שורה, והנהן לעצמו בהערכה. "עבודה מדויקת, ישרה ונאמנה. תבורך"

כתב יד של הגמרא, מדרשים תנאיים נדירים ואולי גם מסמכים יהודיים שמעולם לא נחשפו – מסע בעקבות כתבי היד היהודיים בארכיון הסודי של הוותיקן

ברגע שהתלמידים של ישו הבינו שהם צפויים להיחשב יהודים ולשלם את המס, הם החלו לטעון שהם דת נפרדת. כך החלו הנוצרים להתרחק אט אט מהיהודים, ולא החשיבו עוד את עצמם כחלק מעם ישראל, וכך נוצרה הבדלה. אין יותר שני זרמים ביהדות, אלא שתי דתות שונות בתכלית

ימיו של רבי שלום לא עברו בשלוה. בימי זעף ומצוקה גברו הרדיפות כלפי חכמי ישראל במרוקו, והוא נאלץ לעזוב את ארץ מולדתו. את כאב הגלות נשא עמו עד יומו האחרון, ולא פעם חתם על כתביו בשם "אוד מוצל מאש" – עדות חיה לייסורי הזמן והנפש

בימים הבאים לא נח. שלח מכתבים, שוחח עם עמיתים, גייס תומכים, דיבר בפני כמרים, אנשי אקדמיה, אנשי חצר. הסביר, התחנן, דרש: לא לשרוף את הספרים. לא להשמיד את הכתבים של עם בן אלפי שנים. יש בהם חכמה

שכנא הצעיר, הילד מהברית ההיא, בחר בדרך אחרת. הוא עזב את דרך העושר והמסחר, והקדיש עצמו לתורה ולחכמה

האם התרגלנו לראות את היהדות מותקפת, ולהמשיך הלאה? אנחנו צריכים לעצור ולהחליט: האם נעמוד מנגד – או שנקום ונשיב בכוח הקדושה, באור של נצח?

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה נורווגיה על ידי גרמניה הנאצית. בית הכנסת הופקע ושימש כמחנה צבאי, וסמלי מגן דוד בחלונות הוחלפו בצלבי קרס

כל דתות השקר בנויות כמו פירמידה הפוכה, כי כל הסמכות וההוראות שלהן מגיעות מכוח אמונה באדם בודד שיכול לשקר או להזות. הבורא, שברא את האדם בחוכמה כה אדירה – לא ימסור את תורתו בדרך שכל אדם יכול לזייף

הרעיון נשמע נועז, ומישהו שאל חרש: "וכי זו דעתו בלבד?". אך הרמב"ם הקדים את השאלה והשיב באיגרת: "ואל תזלזלו בפירוש הזה, שכן כך פירשו גם אנשי תבונה: רבי משה גקטיליא ורבי יהודה אבן בלעם"

מה הקשר בין קינוח האף לגלידה שבסוף הסעודה? מאיפה הגיעו הנמושות, ולמה אנחנו חושבים שהן חלשות?

שמונים שנה אחרי גירוש של יהודי מישקולץ, מוקם מרכז יהודי היסטורי בעיר, אשר ישרת את אנשי הקהילה, ואת האלפים שמגיעים לקברו של רבי ישעיה מקרעסטיר

כשהגיע לשם, ראה מחזה מפעים. בתוך האולם הצר והפשוט ישב הרב עצמו, עטור בזקן כסוף ופנים מאירות, מוקף עניים ונזקקים. לוחש מילה טובה לזקן כפוף, מניח יד על כתפו של יתום קטן, מספר מעשה חינוכי ומחיה את נפש השומעים. כולו אהבה, כולו חסד. לא ניכר עליו שהוא מגדולי הדור – אלא כאחד מהיושבים

מתוך הסמטה החשוכה, בצעדים חרישיים ומחושבים, פסעו שני אנשים הדורי פנים. גלימותיהם הארוכות רטטו ברוח. האחד מהם אחז בידה של ילדה קטנה, עיניה פעורות מאימה ושערה פרוע. פניהם היו מתוחות, לחוצות

שמש אפרתי, ילידת הקהילה היהודית העתיקה בחבאן שבתימן, מספרת על ילדות ברובע יהודי מפואר, מנהגים ייחודיים ששמרו על קהילה מבודדת, המסע הדרמטי לישראל והשליחות המרגשת של שימור המורשת בביתה במושב ברקת

ורבים מהם באו לרב. לבחורים צעירים, עיניים חכמות ושפתיים שואלות, לא הייתה כוונה רעה – אבל רוחם נתבלבלה. הרב שמע את שאלותיהם, חש בכאב את הסדק שנפער. ובתוך כך גמלה בלבו החלטה נמרצת

עם המהפכה האסלאמית ב-1979, הוחמר מצב היהודים. תוך עשורים ספורים נותרו בטהרן רק אלפים ספורים, ללא הנהגה רבנית יציבה, ובחינוך – מורים מוסלמים מונו, והשבת חדלה מלהיות יום מנוחה מוכר. ובכל זאת – יהדות פרס לא נעלמה