שלום בית

פסח, מצה ומרור בעצם מקפלים בתוכם אבני יסוד בסיפור יציאת מצרים, וממילא גם במסר לדורות שחובה עלינו להעביר. אז הבה ונראה כיצד נוכל ללמוד ברמז מדברי חז"ל הנפלאים, מספר יסודות חשובים בזוגיות

הצורך של האישה בשיחה עם בעלה נועד בשביל הרגשת השותפות והחיבור. הגבר מעונין לשמוע מאשתו שטוב לה איתו, וכאשר הוא לא שומע זאת, הוא מרגיש אשם

היא לא רצתה להעמיד את הבחירה בה במבחן. היא יצאה מנקודת הנחה שיש רק אפשרות אחת - שאם היא תגיד לו שהיא כבר לא רוצה אורח חיים דתי, הוא כנראה יעזוב, והם יצטרכו להיפרד

אדם שרוצה לתת עצה ולפתור בעיה רגישה, צריך לשאול את עצמו: את הבעיה של מי אני רוצה לפתור? האם הדחף שלי לתת עצה, נובע מהרצון להועיל לבן הזוג, או שמא אני מחפש להועיל לעצמי?

להלן האמת: גברים רוצים להרגיש רצויים. בדיוק כמו נשים, גם הם זקוקים לידיעה ש"אני חשוב לך". גברים צריכים לדעת שהאישה שלהם רוצה את הקשר וחושבת עליו. אם הם לא מצליחים להרגיש זאת, הם מתרחקים

"אם הם לא היו משלמים לך, לא היית מטפלת בהם, נכון? אז אמא תהיי אמיתית ותודי, בסוף בסוף, את מתפרנסת מזה, אז תודי שאת עושה את זה בשביל להרוויח כסף"

מדוע מייעצים רק להקשיב לבן הזוג, מבלי לתת לו עצה? האם בחיר לבי לא מסוגל לקבל ממני מעט חכמה?

הבעל רוצה שאשתו תבשל ותנקה בבית, אבל נפשה חשקה לעבוד בחוץ - מה עושים? מסר נפלא על פי תורת הבעל שם טוב. צפו

אין פלא שכל יהודי שמתחיל להתקרב אל השם קורא בשקיקה את דברי חז"ל, ושואף להשליך מעליו כל שמץ אגואיסטיות או אינטרס, ורק רוצה להשתייך לגזע הנעלה הזה של בני אדם

"החרדה שלה מגירושין יכולה לרדת רק אם היא תדע שיש לצידה בעל כן, שמוכן לדבר על מה שמציק לו, ונותן לה הזדמנות לתקן ולשפר במקום לגונן עליה כל הזמן"

איך מבדילים בין צורך אמיתי לבין תחושת מסכנות לא בריאה? והאם באמת אסור לנוח בבית?

חשיפת נקודת כיעור באישיותנו משפילה ומקטינה אותנו בעוצמה רבה. גם כאשר הביקורת היא לא על האופי שלנו, אלא על התנהגות חד פעמית, רגש הפגיעה משפיע ומזעזע את התחושה הפנימית

הרצון של בן / בת הזוג לשנות את השני לפי הבנתו "ולהובילו בדרך הנכונה" – הוא מקור הקושי ושורש הבעיה. זהו מקור אין סופי לסכסוכים, בבסיסו מונחת ההנחה של חוסר כבוד לאחר

איך זה קורה, שאנשים שהבית והזוגיות חשובים להם כל כך, מאבדים כמעט לגמרי את הברקסים, כאילו אין להם מה להפסיד? למה הם בכל זאת מגיעים לאיבוד שליטה?

זה לא מקרי כלל, אלא זה מהותי: כן, זוגיות באה על חשבון החיים האישיים, וזה בדיוק מה שמייצר טוב אמיתי

שטחי להביט על נתוני מסגרת כדוגמת "שתיהן רופאות", ולהסיק מכך ש"שתיהן אותו אדם", או שאם "שתיהן קפדניות ומסודרות" אז בהכרח שהן אותו האיש. זה אפילו מגוחך