המדריך לסבתא

למה ההורים עושים את זה? הם לא מבינים שהם מקלקלים את היחסים שלהם בינם לבין עצמם ואתי?

הם לוקחים לבד מהארונות, על אף שההורים לא מרשים, ולא מבקשים רשות. כשהוא כעס על הילדים שעשו זאת, הם ענו במצח נחושה: "אבל סבתא מרשה!"

אני מגישה לשולחן לכל אחד צלחת עם מנה ראשונה, ואחר כך מנה שנייה, וכל מנה יקרה יותר מהשנייה, וחלק מהם, בלי למצמץ, משאירים בצלחת

בני שגר לידי, מחפש מטפלת לבתו התינוקת, ומישהי שתקבל את הילדים הגדולים יותר כשהם חוזרים מהלימודים. האם להציע עזרה?

כשבאים נכדי האחרים, הם כנראה מרגישים שאני מחוברת יותר לנכדים שלידי, שהם כמו ילדי, וזה מפריע להם מאוד

את מגיעה כמו "גיבורת על", עובדת ומתקתקת, עושה כל מה שלדעתך בתך לא הייתה מצליחה לעולם לעשות, מסיימת והולכת. אם את לא מעריכה את מעשי עצמך, למה שיעריכו אחרים?

הנכדים נמצאים אצלי המון, ואני רוצה שיעזרו קצת בבית כשהם נמצאים. האם זו דרישה הגיונית?

אני רוצה לפנק את הילדים במתנות, אבל כשאנחנו הולכים לחנות הם לא מצליחים לבחור מה הם רוצים. מה עושים?

אני אוהבת לפנק את הנכדים שלי, אבל ההורים שלהם לא מרשים לי לקנות להם ממתקים

כלתי מבקשת דברים לא הגיוניים מהילדים, אבל כשאני מתווכח אתה – היא כועסת עלי

למה אני מקנאת כל כך בסבתא השנייה של הילדים שלי, שיש לה תנאים טובים יותר לתת להם?

היא לא רוצה את המתנות ולא את הטובות, היא אומרת שהיא מסתדרת בלעדיהן

אנחנו פנויים, אין שום דבר בחיינו חוץ מהנכדים – אבל ההורים שלהם מסרבים להיעזר בנו. למה?

אני רוצה לחנך את הילדים כפי שאני רואה לנכון, אבל כלתי מסרבת. חשוב לה שאעשה דברים בדיוק בדרך שלה

בתי כעסה עלי והרגישה שאני לא מתחשבת. אני נפגעתי ממנה והרגשתי שהיא לא מתחשבת בי... מי צודקת?

אצלנו בבית גידלנו שלשה ילדים שכולם ידעו שבשעת הסעודה - לא קמים מהשולחן, ופתאום ההורים שלו אומרים לי: "תני לו!", "הוא קטן!"

זה הבית שלי. אם ההורים לא משתלטים על הילד, אני צריכה לסבול ממעשיו?

מצד אחד אני נותנת את הנשמה, מצד שני רוצים שלא אתערב ולא אחנך... זה הגיוני?

אחר כך אני שואלת את עצמי: "איך אקנה רק לליבי? ומה עם דסי? היא תקנא". האם באמת זה צריך להיות כך, שכל מה שאני קונה לאחד אני צריכה לקנות גם לאח?

האם טוב שידעו הילדים משהו מתוך הדברים הללו, אולי לא נורא שישמעו מעט, או להחביא הכול ולשמור על הילדים תמימים?