סבתא אמורה לחנך בדרך שההורים מחנכים, או שיכולה לחנך בדרך שלה?

כלתי ובני השתדכו שלא כפי שנהוג במחננו. הם מגיעים מרקע שונה, וכל אחד מהם מחנך באופן שונה את הנכדים שלי.

כשאני מגיעה אליהם, אני רוצה לחנך את הילדים כפי שאני רואה לנכון, אבל כאן אני נתקלת בסירוב. כלתי רוצה שאעשה בדיוק מה שהיא מבקשת.

חשוב לה איך בדיוק ארחץ אותם. בנפרד כל אחד, אפילו שהם ממש קטנים. חשוב לה שאסרק את הכינים עם חומר מיוחד שאני נגדו, וכך הלאה.

אני רוצה להבין, האם באמת אני צריכה לכוון את החינוך שלי לחינוך שלה, דווקא? אני בטוחה שאם זה היה האב, שהוא הבן שלי, שעומד מולי לבדו, הכול היה בסדר.

* * *

מלכתחילה מלאכת החינוך נתונה להורים. כאן בשאלתך אין חינוך, יש עניינים טכניים שצריכים להיעשות.

אני חושבת שתעשי בחכמה אם תתחשבי במה שכלתך מבקשת ממך, על אף שזה מגביל ומרגיז. כשהיא תתבגר היא תבין שהיא מפסידה מזה.

יש משהו יפה כל כך בגיוון של עשיית הדברים, שהנכדים יוכלו לצאת מורווחים ממנו.

הורים רבים חושבים שהילדים ילמדו משהו שהם לא רוצים שילמדו, או שמישהו יקלקל את החינוך שלהם, והם לא מבינים שילדים יודעים להבחין מצוין בין בית ההורים לבין בית סבא וסבתא.

הורים שמבינים זאת, מאפשרים לילדים ליהנות מכול העולמות. אבל כאן איננו מלמדים הורים, אלא סבים וסבתות.

אז התשובה לך, סבתא, היא כזו: אל תנהגי בצדק – נהגי בחכמה. אל תשאלי את עצמך מי צודק את או היא, אלא:  "איך אני יכולה לעשות מה שהיא מבקשת, בלי להיות מתוסכלת?".

כשתצליחי להגיע לזה, תהיי מרוצה על אף הכול ותצליחי ליהנות מנכדיך.