אני אוהבת יותר את נכדים שגרים אצלי מאלו שגרים רחוק

יש לי שלשה ילדים, שגרים כל אחד במקום אחר.

הבן שגר לידי קשור אלי מאוד. אני מטפלת בילדים שלו מאז שהם קטנים, וגם עכשיו, כשהם חוזרים מבית הספר הם באים אלי.

כשבאים נכדי האחרים, הם כנראה מרגישים שאני מחוברת יותר לנכדים שלידי, שהם כמו ילדי, וזה מפריע להם מאוד.

הבן שלי, שהוא אביהם, אמר לי לא פעם, שאני אוהבת יותר את המשפחה של הבן שלידי. לא רק שאני עוזרת להם כל היום גם בעזרה ממשית וגם בעזרה חומרית, אני גם מראה שאני אוהבת אותם ביותר.

אני יודעת שזה נכון. זה לא בדיוק שאני אוהבת אותם יותר, אבל בפירוש יש לי משהו בלב בעדם.

איך יוצאים מזה?

* * *

לא יוצאים. נשארים שם, במקום שבו את נמצאת.

את מחוברת יותר לנכדים הללו, הם בני בית אצלך, את חצי אמא בשבילם, את רואה אותם בכל יום. איך אפשר להשוות את זה למישהו שבא מרחוק, כמו אורח?

אין השוואה!

הבנים חייבים להבין שהילדים האלו קרובים אליך: קרוב לעין, קרוב ללב.

והם מחוברים אליך, כפי שאת מציינת, קרבה יתרה.

זה צריך להיות ברור ומובן.

אבל יחד עם זה, עליך להקפיד שלא להעדיף נכד כזה על נכד אחר, שלא לנשק אחד ואת השני לא, שלא להוציא מהמקרר מעדן ולתת לאחד ולשני לא להציע.

יש הבדל בין חיבור מיוחד, קשר מיוחד וחזק, לבין מה שקורה למעשה.