סבתא יכולה להתערב, או לא?

ארבעת נכדי בני 5-10 שנים. אני רואה אותם הרבה מאוד - הם באים אלי אחרי הלימודים, אני שומרת עליהם כשההורים נוסעים לטיולים, אני לוקחת אותם לפעמים מבתי הספר או מהגנים.

אבל על אף הכול, בתי לא סומכת עלי לגמרי, ויש בינינו הרבה מאוד וויכוחים סביב נושא החינוך של הילדים.

אני מרגישה שמצד אחד אני נותנת את הנשמה שלי, כמו אמא ממש, ומצד שני רוצים שאהיה סתם אדם מהרחוב, שלא מתערב ולא יודע מה קורה, ואפילו עוצם את העיניים.

זה נשמע לך הגיוני?

* * *

לילדים הללו יש רק אמא אחת. אמא אחת שתפקידה לחנך אותם ולגדל אותם.

זה נפלא שיש עזרה ושקל יותר למשפחה, אבל צריך להבין שהאחריות רובצת על ראשו של גוף אחד: על ראשה של אמא, על ראשם של אבא-אמא. לא על ראשך, סבתא.

כל עוד יש לילדים הללו הורים, ובעזרת ה' שיימשך כך, סבתא היא רק גלגל רזרבי, דמות מחליפה,  שיכולה לעזור, להוסיף, להועיל, לתת את הנשמה - אבל כתוספת למנה העיקרית ולא במקומה.

לכן, סבתא יקרה, רוצה להיות באמת מועילה? הסירי מעליך את האחריות לחינוך הילדים. תני להורים האלו לחנך, לנתב, להוביל את העגלה.

אם יש לך יחסים טובים עם בתך, נסי להשחיל מידי פעם רעיונות או עצות, אבל עשי זאת בעדינות, בצורה מכבדת, ולא בהרגשה של: "גם לי מגיע לחנך את הילדים האלו!".

כשתוציאי את עצמך מהמערכה ומהמשוואה, האמא תשמח להיעזר גם ברעיונותיך, כאחת שמעורה כל כך בחיי הילדים הללו.

אבל זכרי, כל זה יקרה, רק כשתוציאי את עצמך מהמשוואה. רק כשתזכרי שאת לא המובילה.