אני רוצה להגן על הבית שלי, זה בסדר?

יש לי נכד בן 5 פיקח באופן מיוחד. זה מתבטא בעיקר בזה שהוא "חוגג" על ההורים שלו.

הוא עושה מה שרוצה, אפילו כשאומרים לו: "לא!". הוא מנדנד כשלא נותנים לו משהו, והוא ממש מתיש.

ההורים חלשים מולו. לא מנסים אפילו להשתלט עליו. נותנים לו כל מה שרוצה, כדי שלא ינדנד להם. אני, כשבא אלי, לא מוכנה שיעשה מה שרוצה, לכן אני שמה לו גבול ואומרת לו שלא אסכים שיבוא אם יתנהג כך וכך.

יוצא שאצלי הוא ממושמע יותר, כי הוא פוחד שיפסיד אותי.

מצד שני, כשההורים שלו באים אתו אלי, הוא משתולל ולא מקשיב. כשאני רוצה להעיר לו על משהו, ההורים לטובתו, ולכן הוא ממשיך.

כשאני מתווכחת עם ההורים על כך, הם עונים לי, שהם המחנכים של הילד, ולכן שאני לא אתערב.

רציתי לשאול: האם באמת אסור לי לומר לו מה לעשות? והלא זה הבית שלי, ואם הם לא מצליחים, אז למה שאני אסבול?

* * *

אכן, שאלה שמסדרת יפה את הדברים. הורים הם מחנכים של הילד, ויהיה נפלא אם אכן יצליחו לחנך אותו ושהוא יתנהג אחרת.

אבל, את, סבתא, בביתך, מחליטה איך את מוכנה שינהגו. ודאי שאינך חייבת לאפשר לילד לקפץ על הספה, כשההורים שלו שותקים.

ודאי שאת לא אמורה להסכים שישפוך את כל המשחקים על הרצפה ולא יאסוף, אם ההורים לא משתלטים.

הסבירי להורים שבביתך - אינך מוכנה שיקרה כך וכך, ולכן את מציבה לילד גבולות.

אם הם רוצים שלא תחנכי את הילד, את מוכנה לבוא לשמור עליו בבית שלהם. שישפוך שם, שישבור שם, שילכלך שם. ואת גם מתחייבת לא להעיר לו לעל כך.

נכון שאת לא צריכה לחנך אותו. אבל ודאי אינך אמורה לסבול ממנו.