מי אחראי על הנכדים כשהם לא בבית שלהם?

אני אוהבת לקנות לנכדים ממתקים ולפנק אותם. אני חושבת שבתור סבתא מותר לי  לפנק. גם סבתא שלי פינקה אותי, ואני בטוחה שכך כל הסבתות שבעולם.

ההורים כועסים עלי כשהם שומעים שקניתי לנכדים ממתקים. הם מבקשים שלא אקנה ושלא אעז לתת להם ממתקים.

אני טוענת שהילדים אצלי ואני צריכה להחליט מה לעשות אתם. הם טוענים שהנכדים הם הילדים שלהם, ולכן גם כשהם אינם - הם האחראים עליהם.

מי צודק?

* * *

שני הצדדים צודקים. סבתא מפנקת והורים מחנכים. אבל יש פה כמה דקויות שצריך להבינן.

סבתא יכולה לפנק בדברים שלא מפריעים להורים. למשל: אם לא מפריע להורים שילדיהם אוכלים כל יום צ'יפס ושניצל, על אף שהם לעולם לא יתנו להם – סבתא יכולה לתת זאת.

אם לא מפריע להורים שילדיהם מכינים שיעורי בית אצל סבתא רק בערב, ולא מיד כשחוזרים הביתה, על אף שאצלם דבר כזה לא ייעשה – סבתא יכולה להרשות זאת.

אבל אם להורים מפריע שילדיהם אוכלים ממתקים, כי זה מזיק לשיניים, או כיוון שזה לא טוב לבריאות - לא יפה ולא ראוי שסבתא תנהג אחרת.

לפעמים הסבתות קונות לנכד עוד ועוד ממתקים, ואפילו אומרות לו: "זה ממני! סבתא קונה ממתקים, אמא לא!". סבתא כזו שמחה שהילד אוהב אותה בזכות הממתקים, ואולי אפילו אוהב אותה יותר מאת אמא שלה.

אבל האם באמת זה מה שאת רוצה, סבתא? שהילד יאהב אותך יותר? זה הילד של אמו. תני לו שיאהב אותה ככל האפשר, בין אם היא בתך ובין אם לאו.

הדבר החשוב ביותר הוא התקשורת!

פתחו שיחה ביניכן. החליטו מה חשוב לכל אחת מכן.  גשרו על הפערים, כמו למשל: בכל יום ממתק אחד; במקום ממתק – תמר או צימוק; לכבוד שבת סבתא קונה את הממתקים.

וכך בלי בעיה תגשרו על הפערים.