הנכדים שלי מנסים לחנך את ההורים שלהם כדי לעזור לי

נכדי כבר לא תינוקות קטנים, הם לומדים בכיתות בית ספר היסודי, וחכמים כאילו היו בתיכון.

כשהם רואים שההורים שלהם מתווכחים אתי ועם בעלי, אכפת להם מאד. הם באים להקשיב וגם אומרים להורים כל מיני משפטים כמו: "אמא, זה לא יפה שאת מדברת ככה לסבתא, היא אמא שלך".

או: "אמא, למה אמרת לסבתא שאת לא בבית ואת כן? אסור לשקר לאימהות, והיא אמא שלך!".

אני שומעת את הדברים האלו לפעמים, וזה ממש מרתיח אותי.

באמת, למה ההורים עושים את זה?

הם לא מבינים שהם מקלקלים את היחסים שלהם בינם לבין עצמם ואתי?

* * *

אכן, ילדים רואים מצוין דברים שאנחנו סבורים לפעמים שהם לא שמים לב אליהם.

ילדים רואים אם ההורים מכבדים את הוריהם, ואז הם מחקים אותם ועושים כמוהם, או שההורים מזלזלים בהורים מבוגרים, משקרים להם, מדברים אליהם בצורה לא נאה וכך הלאה.

את יכולה לעצום עיניים, כפי שאני אומרת הרבה פעמים, ביחסי סבתא והורים.

אבל, את גם יכולה למצוא שעת כושר, ולהאיר את עיניה של האם.

אחת הטכניקות שאני מביאה לפני סבתות שרוצות מאוד לתת עצה לילדיהם או לכוון את ראש ההורים לכיוון שלא חשבו עליו, היא לכתוב את הדברים ולשלוח אותם לילד.

המכתב צריך וחייב להיעשות בצורה מכבדת, ללא פגיעה בהורים, עם הרבה אופטימיות לגבי ההמשך וללא ביקורת לגבי העבר.

הסבירי לאמא שלא על כבודך את חסה כאן, אפילו שגם זה חשוב מאוד, אבל את רק רוצה להאיר את דרכה. ללמד אותה שתשים לב לכך שבדיוק כפי שהיא נוהגת, כך ינהגו בה ילדיה.

האם היא רוצה שיזלזלו בה?

היום נראה לה שזה לא יקרה, אבל זה מתהפך.

האם היא רוצה שישקרו לה?

היום נראה שלעולם לא יעשו לה את זה. אבל את ההוכחה שזה מתהפך במשך השנים.

נכון שהיינו רוצות, כסבתות, שילדינו - שהם הורי הנכדים - יעשו דברים מתוך שכך צריך לנהוג: לא יזלזלו, יעריכו, ינהגו בכבוד, יחזירו טובה, יאמרו תודה על מה שעושים למענם.

אבל איך אומרים?

אם לא למעננו, שיעשו זאת למענם, למען עצמם!