אפרת ברזל

"אני לא מספיק עצובה בשביל גודל האסון, לא מספיק בוכה. אני בטבע שלי, אם להשוות לדברים קשים אחרים שהכרתי קודם מהחיים שלי, ושל אחרים, אמורה הייתי לקחת את הדבר הקשה הזה שקרה, הרבה יותר קשה"

והשאלות שהם יכולים לשאול אתכם בחזרה. וגם: איך מישהו אחר יכול להגיד לי איך להרגיש?

החברות האבלות שלי לימדו אותי השבוע שבתחום שאת מאמינה, לא נדרש שום נדנוד או צעקה, אלא דווקא שקט של קול דממה דקה

על זה שבסעודת ראש השנה בעלי מאיר / מעיר את תשומת לבו של השולחן: "שמתם לב כמה 'יהי רצון' יש מול אויבינו ומשטיננו ומבקשי רעתנו? זה כנראה חשוב"

אפרת ברזל ואיה קרמרמן בשיח נדיר ופתוח על תשובה מאהבה וימים של ראש השנה

ביום אחר, כשנקרעו לי הידיות של סלסלת הכביסה הלבנה המקורית, קראתי מהר גם לגיגית הנאמנה. הייעודית. בקיצור, יש לה כבר שלושה תפקידים

תמר דושינסקי, גרונטולוגית, מסבירה איך לשפר את החיים בזקנה. איך נכון לנו להזדקן? איך לדאוג, כצעירים, למשענת חברתית בזקנה?

"למה את תמיד צריכה להגיד את זה", היא קפצה עלי כמו שועל, "זה מעצבן". ובאמת, למה?

אפרת ברזל בשיחה אישית ומרגשת עם אביגיל שקד.  קטע קצר מתוך התכנית פתוח קידס. צפו

ואני אשב על המיטה שלך ואפסיק לחשוב על הזיכרונות רצים בתוכי, ואעבור לחשוב – עליך. אהוב. על מה קורה לך בירושלים, שם, כשאמא כאן. על איזו מיטה קיבלת, ואם יש לך מדף, ואחשוב כמה אני גאה בך

מה זה אומר עליך כשאתה מנסח את מצבך כעת, ואומר שאתה בנופש, האם אתה גדול יותר מאשר אם היית אומר שאתה בנופשון? האם הסיומת המקטינה של המילה מקטינה אותך, או את הנופש?

כל כך הרבה אנחנו משאילות מעצמנו לאחרים, שאסור לנו לשכוח להביא לחופשה במדבר בעיקר את מה שאנחנו צריכות: ספרים, עפיפונים