אפרת ברזל

אפרת ברזל משוחחת עם רבקה תמים, שנמצאת בסאן פאולו, על הענקה, על הורות ועל זוגיות

קצת מעליב להיות עפר, אבל שתקתי. ניסיתי להזדהות. בענווה לשהות. היא לא אכזבה. המשכנו לחכות לרופאה, והיא סיפרה לי משהו שאני בעצמי שכחתי

זה שאתה מתקשר לאמא, מרגיש בנוח לשתף אותי בשובבות שלכם, זה עשה לי שמחת הלב

זה אנושי. זה בונה, אבל גם יכול להציק ולהרוס: תחרות, קנאה, והשוואה בין בנות, בתים ושיטות הורות. אפרת ברזל בשיחת עומק עם בתה, מאיה

"אני לא מוציא אותך בקידוש. תסתדרי". אפרת ברזל משוחחת עם ציפי לוי, עו"סית קלינית, על רוחניות אלימה, ועל אלימות רוחנית בין בני זוג

למה רגע האושר שמביאה עמה הצלחה רוחנית זוכה פחות לתהילה מאשר משך זמן העמל המושקע בלהגיע אליה?

אפרת ברזל ואיה קרמרמן מדברות שיחת חברות על אמא רחל - דרך אמהות בכלל, אמונה, והרחל הקטנה שבתוך כל אחת מאיתנו

שתי חברות נפגשות: חרדית מבני ברק ותל אביבית לא דתיה. בספרה (האמיתי) של אפרת ברזל "עכשיו אני מתפללת" הן מדברות על הורות, על זוגיות ועל מה שכואב לעם ישראל. טור המלצה על ספר שפותח את הלב

מה בא בך באותם הרגעים שבהם היה אמור לבוא בך יצר השגיאה? מה את מרגישה במקום החדש, היכן שבעבר היית מרגישה אחרת?

"אין כמו לחם וחמאה", הוא אמר. "עם כל השפע במקום, לא צריך יותר מזה כלום. ככה זה בכלל בחיים"

רותי מספרת לאפרת ברזל על מערכת יחסים לא פשוטה עם אמה, ועל תהליך הבראה שהצליח. וגם: הפתעת יום הולדת

ידעתי בדיוק למה אני מתכוונת. ראיתי את הקונספט בדמיון. ראיתי את הצבעים של המפה, את הפרחים על השולחן, את הנושאים המרתקים שאני מבקשת, יחד עם המרואיינות, לחקור. ללמוד. להרגיש. להבין. להקשיב

מה קורה בתוכנו כשאנחנו מבקשות לכתוב? אפרת ברזל משוחחת עם דבורי רנד על יצירה נשית ועל כתיבה

אני מסתכלת עליה, והיא מסתכלת עלי. "כמה זמן זה מפה לבני ברק?" אני שואלת אותה. היא לא עונה, אני לא עונה, בעלי מחייך ואומר, "רעיון. דווקא רעיון"

אם אתה חרדי, ותפגוש ברחוב אדם חילוני, מה יקרה? טור מרגש במיוחד לקראת סוכות

אפרת ברזל מארחת את הסופרת ענת קלו לברון לשיחה מיוחדת על חג הסוכות ועל השמחה: מה זו שמחה אמיתית? איך מגיעים אליה, ולמה דווקא במקום שקשה, מתחילה לבצבץ שמחה אמיתית?

אצל בעלי תשובה, הקשר עם המשפחה הלא דתית יכול להיות מורכב, ועלול ליצור תקריות. אפרת ברזל, אשת תקשורת ובעלת תשובה, מספרת על הדרך, על ההתמודדות, על הפתרון ועל הריפוי הפנימי שלנו 

מחכים לנו, אבל לא לנצח. בגן של החיים צריך לעשות מצוות, תשובה ומעשים טובים, תמיד, אבל ביתר שאת בזמן המיועד לכך. לא שווה סוכה, בפסח